לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

על מה באמת בוכים? | אבי קלנר

"ותרגנו באוהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים"

 

מבאר הספורנו: "בשנאת ה' אותנו" – על מה שעבדנו עבודה זרה במצרים, ,"לתת אותנו ביד האמורי" – שאף על פי שיש לאל ידו לכבוש את האמוריים ולהמיתם ייתן אותנו בידם להנקם.

 

לכאורה נסתרים מאיתנו דברי הספורנו, שלדבריו הבכייה שהייתה בלילה ההוא הייתה בכי של תשובה וחרטה על המעשים הרעים במצרים, ואילו חכמינו זיכרונם לברכה למדו שעל הבכי בלילה ההוא אמר הקדוש ברוך הוא "אתם בכיתם בכייה של חינם ואני אקבע לכם בכייה לדורות", ולכן דווקא בתאריך בכי החינם בתשעה באב, נגזרו לאורך כל הדורות גזרות קשות על עם ישראל ושני בתי מקדש עלו בלהבות בתאריך זה.

 

הביאור הוא שאמנם היה בכי של התעוררות לתשובה שנבעה בתוך יראת שמים טהורה, היצר הרע הצליח בערמומיותו לערב שמץ של חוסר בטחון בבורא העולם בתוך מחשבתם הטובה, עד כדי שאמרו העם על האמורי "כי חזק הוא ממנו" מדוע נאמר חזק ממנו ולא מאיתנו? מבאר רש"י שכביכול כלפי מעלה אמרו, שח"ו אין יכולת ביד הקדוש ברוך הוא להשמידם. ולכן בכו מתוך צער פנימי על העניין, הבכי הוא ביטוי לצער פנימי האופף את האדם, התדרדרות בביטחון בכוחו של ה' הביאה אותם לחסרון בפנימיות של דביקות ה' יתברך. זוהי בכית חינם, לתקן חטא זה אפשר רק ע"י בכי לדורות באותו תאריך.

 

ביאור העניין: בורא עולם אומר "ושכנתי בתוכם" – לא אמר בתוכו (במשכן) אלא בתוכם בתוך כל אחד מכלל ישראל באופן אישי, הניצוץ הפנימי הקדוש הנקרא בשם "הניצוץ היהודי", לא נעלם מלבו של שום יהודי אפילו כשהוא במצב של חטאים גדולים והתנהגות כגוי גמור, וזאת הבטחת בורא העולם לאברהם אבינו "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", ככל שאדם מרבה בעבירות ובטומאה חומת הברזל המפרידה בין האדם לבין הנקודה היהודית האלוקית שבקרבו גדלה, הנקודה אינה מאירה את הנשמה הטהורה, וכלפי האדם השכינה בגלות.

 

כאשר חלק גדול מהאומה נמצא במצב שהוא מתרחק מהנקודה האלוקית ע"י התרחקות ממצוות התורה, המצב בגדר של חורבן וגלות השכינה מעם ישראל.

 

מי שלא מרגיש צער על המצב, סימן שגם אצלו החורבן קיים. אך מי שמרגיש את גלות השכינה בתוך עצמו ומצטער על שאין הוא מחובר בקשרים עבותים עם הנקודה האלוקית ע"י דביקות מוחלטת בה' ללא הפסקה, כשהצער מגיע לבכי זה תיקון לגלות השכינה הפנימית אצלו, הבכי של אמת מתקן את בכי החינם, ובאותו זמן זוכה האדם לרומם את גלות השכינה שבלבו, וכדברי הגמרא "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" והכוונה באופן מיידי.

 

בורא העולם בחסדיו המרובים מזמן לנו צרות לאורך כל הדורות, ובפרט בחודש אב ובתאריך תשעה באב בו נשרפו שני בתי המקדש, גירוש היהודים מאנגליה, גירוש היהודים מספרד, מלחמת העולם הראשונה, ועוד אין ספור צרות שאירעו בתאריך זה, אנחנו מרגישים את הצרות והגזרות הקשות שנוחתות עלינו בגלל שאנחנו יהודים, אנשים נעקרים מבתיהם רכושם נשדד וכבודם נרמס אנשים רבים מתים בחרב ברעב ובמחלות קשות, בוכים בכי תמרורים של צער ויגון לפתע נזכרים שהתאריך אינו מקרי, יש לנו מנהיג שמלווה אותנו ממרום, מתחילים לבכות בכי פנימי אמיתי על גלות השכינה מאיתנו, וכך אנו מתקנים את החטא דבקים בקדוש ברוך הוא ומקרבים את הגאולה.

 

אחים יקרים! בתשעה באב בשעת קריאת מגילת איכה, הקינות, חמשת העינויים והצער הגדול, נבין ונדע על מה צריכים להצטער, נתרכז ונתבונן בגלות השכינה בעמנו ובתוכנו פנימה, נבכה בכי אמיתי ונזיל דמעות על גלות השכינה ועל כך שאנו כל כך רחוקים מה', ומיד לאחר תשעה באב יש את שבע הפטרות הנחמה, ההתעוררות הגדולה באלול, שיא הרוממות ביום הכיפורים, וכשנשמע את תקיעת השופר בתום יום הכיפורים, נתבשר במחילת עוונותינו ונכנס נקיים לחג הסוכות לחוג את שמחת בית השואבה.

 

Image

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן