לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

המרכזיה | הרב אליהו אלחרר

במעגל השנה נקבעו לנו הצומות שייהפכו ברוב לששון ולשמחה – ימי האבל בעשרה בטבת, יום תחילת המצור י"ז בתמוז בו הובקעה העיר והעולה על כולנה תשעה באב יום חורבן מקדשינו.

 

בכל תפילה אנו מבקשים "רחם נא... על בית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו". בשולחן שבת אנו שרים יבנה המקדש, עיר ציון תמלא, ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה".

 

אם אנו מתפללים על כך יום ולילה, מקוננים על חורבן ומייחלים לבנין המקדש, כנראה שהדבר נוגע בנפשנו. וחשוב לנו מאוד, מטריד את מנוחתנו, האם כן הוא? האם אנחנו יודעים באמת עד כמה בית המקדש חסר לנו? האם אנו יודעים מהו בית המקדש?

 

אם נבחן את עצמנו, אולי נגלה שבקשת בנין בית המקדש נהפכה ל"מס שפתים", טוב לנו גם כך, אנחנו חושבים שטוב לנו.

 

מספרים על יהודי שבא הביתה מבית הכנסת, חיוור ומבוהל "מה קרה?" שאלה אשתו בחרדה. "תשמעי מה שהרב אמר", סיפר הבעל "הרב אמר שעוד מעט יבא המשיח, והוא ייקח את כולנו לארץ הקודש. מה יהיה על העסק שלי, איך נעזוב את הבית שלנו מה נעשה בארץ זרה?"האישה שמעה את הדברים ונבהלה גם היא אבל היא הייתה צדקת ואמרה לו: "אל תבכה, יש לנו אלוקים גדול בשמים הוא לא יעזוב אותנו גם כשהמשיח יבא הוא יעזור לנו להסתדר..." "את צודקת" מלמל הבעל, אבל בשביל מה אנחנו צריכים את זה בכלל..." זוהי אכן שאלה, וכדאי לדעת את התשובה!

 

שנינו במדרש (בראשית רבה יג, ב ) "כל שיחתן של הבריות, אינה אלא על הארץ: יש בצורת? התבואה עלתה יפה? ריבונו של עולם שהיבול יצליח. כל תפילתן של ישראל אינה אלא על בית המקדש: ריבונו של עולם, יבנה המקדש! ריבונו של עולם מתי יבנה המקדש?!"

 

הבה נתבונן בדברים האומנם "כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ". והרי הם משוחחים על נושאים רבים. ביגוד ודיור, בריות ורפואה, מניות ואינפלציה, משפחה וחברה. אלא מה כוונת המדרש לומר, שמאחורי כל שיחה על כל נושא, מסתתר למעשה מצב היבול! אם יש בריאות, והחיים שלווים ואפשר לשוחח בנחת על כל הנושאים. אבל אם חלילה תהיה בצורת ויהיה רעב, הרי כל נושאי השיחות ישתנו, ואנשים יהלכו קודרים כצללים... לכן, מאחורי כל תפילה על כל נושא מסתתרת בקשה שקודם כל יהיה לחם לשובע, כי זה העיקר...

 

כך נבין את המשך המדרש: "כל תפילתן של ישראל על בית המקדש!" ומדוע? משום שבית המקדש היה צינור השפע, שממנו ירדה רוב טובה וברכו לעולם גם טובה רוחנית, השראת שכינה וקדושה וטהרה, וגם טובה גשמית. "משחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות, וניטל שומן הפירות ואין לך יום שאין קללתו גדולה מחברו!" (סוף מסכת סוטה) בית המקדש היה המקום ממנו ירדו לעולם חיים ושובע ושלום, וממנו עלו השמימה התפילות והבקשות "והתפללו אליך דרך הבית הזה" כמשל היינו אומרים בלשוננו שהוא היה כעין "מרכזיה" שקישרה בין שמים לארץ! ואומנם חז"ל במדרש פירשו את הכתוב: צווארך כמגדל השן" – זה בית המקדש. כמו שהצוואר מחבר בין הראש לגוף – כך בית המקדש חיבר בין השמים והארץ!

 

כעת נבין עד כמה חסר לנו בית המקדש, ועד כמה כל תפילתנו היא למעשה על חורבן בית המקדש! אם מתפללים על פרנסה לקויה, חלילה. או על כל צרה אחר – למעשה מקננים על החורבן שהרי אילו היה בית המקדש בנוי היה רק אור וטוב, ושפע וברכה!

 

"ריבונו של עולם, מתי יבנה המקדש?!"

 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן