לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

כמה משמעויות למילה קרה? על 'הקשבה' בימי בין המצרים | הרב עזריאל יונה

בספר 'שמחת תורה' מובא המעשה הבא.

בתל אביב הכה אדם מסויים אדם אחר, ואחרי שהמשטרה הגיע ופיזרה את האלימות, ניסה אדם מבוגר להציל מפיו של ילד קטן פרטים על מה שאירע.

ראית את המכות?

כן זה היה נורא.

ספר לי מה קרה.

הוא קרא הצילו הצילו, ואף אחד לא ניגש להפריד.

אני מתכוון לא מה הוא קרא, אלא מה קרה.

אה, הוא קרע לו את החולצה, קרע לו את המכנסיים, והכניס לו מכות חזקות.

וכך המשיך שיח החרשים עוד ועוד.

אגב, למילה 'קרה' משמעויות שונות. הנה משפט יפה שהובא בספר הנ"ל:

הדבר קרה ביום של קרה. אדם כרה בור בחצר ביתו וקרע את שרוך נעלו. הוא כרע על ברכיו לתקן את השרוך וקרא למכרה: תקראי מה קרה. אמרה המכרה תתיחס לזה כרע במיעוטו כולה שרוך אשכרה.

 

ואיך כל זה קשור לימי בין המצרים?

אמרו חז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שנאת חינם. מה היא שנאת חינם? כאשר איש לא מקשיב לרעהו, כל אחד מדבר בשפה אחרת.

אומר האחד לחבירו, אני חושב שהפעולה הזו אינה נכונה. השני שומע משהו אחר לגמרי: אני חושב שאתה אדם שלילי. הוא משיב לו כגמולו וכך מתפתחת מריבה.

 

בהקשר זה ראוי להזכיר סיפור שסיפר הרב אלתר פרידמן: רב מסוים הגיע לחתונה עם הגבאי שלו. כשהוא ניגש לומר 'מזל טוב' לבעל השמחה, אמר לו בעל השמחה: "קיינר האט דיך נישט געריפען" (אף אחד לא קרא לך). הגבאי היה בטוח שכשרבו ישמע את התייחסותו המעליבה של בעל השמחה יסוב על עקביו ויצא מהארוע. כך מתייחסים לאורח?

 

אבל אותו רב עשה עצמו כלא משים לב ונשאר בחתונה. לאחר שיצאו השנים מהחתונה החליט הגבאי כי לא ניתן לעבור על כך בשתיקה. הלך והזמין אסיפה דחופה את חברי הקהילה וסיפר להם את אשר אירע. לאחר דין ודברים הוחלט להוציא כתב מחאה נגד בעל השמחה על כי ביזה את הרב, ולפני שהודפסו המחאות החליטו ליידע את הרב במהלך.

 

תמה הרב "למה להוציא מחאה?" ענו לו "הוא ביזה אותך!" "אותי הוא ביזה?" שאל הרב.

 

קם הגבאי והזכיר לרב את אירועי אותו לילה. ענה להם הרב: שמעו מה היה, אותו בעל השמחה הגיע מחו"ל לחתן את בנו בארה"ק ולא היה לו מכשיר נייד, אז אני נתתי לו את המכשיר שלי ואמרתי לו שהיות ובכל מקרה הפלאפון שלי לא בשימוש הרבה יכול להשאיל את המכשיר, ואם יהיו שיחות חשובות שידווח לי, וכאשר נפגשנו בחתונה הוא אמר לי ש"אף אחד לא התקשר אליך!"

 

זו היא דוגמא לשיח של חרשים.

 

האחד שומע משהו, השני שומע משהו אחר לגמרי. אילו לא היה ניגש הגבאי לרבו קודם פרסום המחאה, מתפרצת היתה שנאת חינם רק בגלל שהאחד לא הקשיב לרעהו.

 

הגבאי וחברי הקהילה היו מתנצלים, אבל הנזק כבר נעשה. המשקעים היו נותרים, ובפעם הבאה אין לדעת לאן היתה מתגלגלת המריבה.

 

בימים אלו של בין המצרים כדאי להתחזק בדבר אחד חשוב עליו פחות מתריעים: הקשבה.

 

לנסות ולהבין מה אמר השני ולא לחפש או לחלץ משם בהכרח את הדברים הפוגעניים. ואם אפשר לעשות יותר מזה – לחלץ משם דווקא את הדברים החיוביים ולחפש בכח את צדדי הזכות שבדברים – אדרבה. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן