לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

זיכרון מתן תורה | לוי מגדיאל

במאמר הקודם עמדנו על השינוי הבולט והניגוד המוחלט בין 'יציאת מצרים' אשר נצטוינו כה רבות לזכור את המאורעות של הגאולה הזו ולפעול ככל יכולתנו במגוון דרכים לשמר ולקיים את הזיכרון הזה, לבין 'מעמד-מתן-תורה' שלא מצינו מצוות מיוחדות שנוצרו ונכתבו ונועדו על מנת לשמרו בזיכרוננו ובתודעתנו.

הקושיה אם כן עומדת ניצבת לנגד עינינו, מדוע לא ציותה התורה על מצוות לאות-עדות למתן התורה בהר סיני, כפי שעשתה בעשרות המצוות שנועדו לזכור את יציאת מצרים?

המעמד הזה בו נהיינו לעם, ובו נוצקה התשתית לכל התורה הקדושה במשך כל הדורות הוא המאורע הכביר ביותר שידע עמינו העתיק מימי קדם ועד כעת!

הוא הוא המעמד העצום והנשגב ביותר שידע העולם כולו מיום היווסדו ועד עתה, ועד סוף כל הדורות!

הוא השפיע על העולם כולו, כפי שלא עשה זאת שום מאורע למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ועד עתה, למקצה השמים ועד קציהם!

מדוע, למרבה הפלא, לא מצאנו באף מצווה בתורה שיהיה כתוב בה: 'זכר למתן התורה'?
התשובה המדהימה והפשוטה לכך היא ש...
אין מצווה כלל לזכור את מתן תורה !!!
בשום מקום לא מצאנו כתוב בתורתנו: 'זכור את מתן התורה'!

אכן נצטוונו: 'זכור את היום הזה אשר יצאתם מארץ מצרים מבית עבדים'.
כתוב: 'זכור את יום השבת לקדשו', 'זכור את אשר עשה לך עמלק'.
נצטוונו לזכור את מעשה העגל ושאר הניסיונות אשר הקצפנו במדבר.
נדרשנו לזכור את מעשה מרים בדרך בצאתנו ממצרים.
אך מה עם מתן התורה?!
אין לגביו ציווי זכירה כלל!

ההיפך!
יש אזהרה עצומה ונוראה שלא לשכוח אותו אף לא לרגע אחד!
כלשון התורה הקדושה בפרשת ואתחנן [פרק ז']:
רק השמר לך!
ושמור נפשך!
מאד!


מדובר באזהרה נוקבת על עניין חמור שכל חייו של העם היהודי ושל כל אחד ואחד מעם ישראל תלויים בהם.
ותוכן אזהרה זו, שלא להסיח דעת כלל, ובוודאי שלא לשכוח לגמרי את המעמד הנורא, אף לא לרגע קל בכל ימי החיים, לא בנערות אף לא בזיקנה:

פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך!
ופן יסורו מלבבך!
כל ימי חייך!


האזהרה מכוונת לא רק שלא לשכוח אותו בעצמנו, אלא אף שלא להכחיד את הזיכרון לעתיד הדורות הבאים או להחלישו.

להפך! יש לדאוג במסירות ובנחישות שהרושם הכביר ימשיך באותה העוצמה ובאותה רעננות לדורות הבאים עד עולם. כלשון הפסוק:
והודעתם לבניך!
ולבני בניך!


עלינו לזכור, לא רק את עצם המעמד.

מוטלת עליך חובה גדולה להעביר את הרושם העז של המאורע כאילו אתה רואה אותו לנגד עיניך, בעין שכלך ודמיונך, כאילו זה עתה הוא מתרחש:

יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב!
באמור ה' אלי, הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי.


מטרת חיים יש בזכרון זה:
אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה.
גם האחריות לדורות עולם אחריהם, גם היא תלויה בזכרון-חי זה!
ואת בניהם ילמדון!

משה ממשיך ומצייר בתיאור מרהיב ובציור חי, את העוצמה הנוראה של המעמד המזעזע.
קבלת התורה הייתה לעיני כל העם כולו! שישים ריבוא גברים לבד מנשים טף וזקנים!
זהו ההבדל המהותי והתהומי בין דת האמת - היהדות הקדושה, לבין דתות השקר הכוזבות !

מליוני אנשים שלא רק שהיו עדים למעמד, הם היו קרובים וסמוכים לו, אלא הם ראו את כל ההתרחשות בקרבה המוחשית הכי אפשרית. הם גם היו שותפים מלאים לעוצמת תחושת גודל המעמד ונטלו בו חלק פעיל.
המעמד הרשים אותם כליל עד עומק נפשם במידה הכי רבה וגדולה שניתן להעלותה על הדעת:

ותקרבון! [הייתם קרובים וסמוכים להר ממש]
ותעמדון תחת ההר! [ממש למרגלות ההר, הר סיני]
וההר בוער באש עד לב השמים! [להבה אדירה ואיומה, בוקעת, עולה ומתלקחת משטח פני ההר עד קצה הראיה האפשרי אל רום גובה השמים!]
חושך, ענן, וערפל!

מסביב ההר היו שלש מחיצות, זו לפנים מזו, הראשונה - חושך, השניה - ענן, והשלישית - ערפל!
ומתוך שלשת המחיצות, בקע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש, בקול שופר חזק מאד!
קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים, זולתי קול!


אכן, מובן אם-כן באר היטב, מדוע אין מצוה לזכור את המעמד.
לגבי יציאת מצרים אמנם עלינו לזכור את הדברים כאילו הם נעשו לנו, וכאילו אנו עצמנו נגאלנו ממצרים. אך מדובר על היזכרות במשהו שקרה!

להחיות ולחוות את המאורעות שוב ושוב בצורה מוחשית, כאילו לנו הם נעשו!

מתן תורה, לעומת זאת, צריך לעמוד כמו חי כל-עת וכל-שעה לנגד עיני רוחנו!
אסור לו שימוש מזיכרוננו אף לא לשעה קלה, אף לא להסיח-דעת גרידא.
משום כך לא מתאים לצוות על זכירתו.

אין מקום לעשות ולתקן מצוות 'זכר למתן תורה'.
מתן תורה איננו דבר שיש להיזכר בו.
מתן תורה הוא דבר שעלינו לזכרו באופן קבוע ' , ללא היסח דעת כלל!
אין מקום כלל לצוות על : 'זכור את מעמד הר סיני'!
כי צריכים לחיות אותו באופן תמידי!

עכשיו צריך לברר, איך אפשר לעשות זאת?
איך ניתן לשמר את המעמד הזה בכל עת לנגדנו?
וכי לא נלמד, לא נתפלל, לא נעסוק במצוות?

האם אין לנו עניינים נוספים שיש לעסוק בהם, הן ענייני חולין, והן להבדיל, ענייני קודש - העסק התמידי בתורה ובמצוות הרבות המוטלות על האדם לשמש את קונו וריבונו מקומו בבוקר עד שכבו בערב, תרי"ג פקודים - משימות קודש כבירות?!

איך אפשר שלא להסיח דעת כלל ממעמד מתן-התורה בהר-סיני?!

 

 

תגובות   

0 #1 עקיבא 2008-06-04 19:24
יש בהדל בין לזכור לבין לקיים כל יום

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן