לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד | לוי מגדיאל

 
 

הייתקע שופר בעיר... / לוי מגדיאל

כולנו נוטים לחשוב על מצבנו הרוחני כשפיר ותקין בהחלט.

"נכון, גם אם אינני מושלם לחלוטין בשמירת-הלשון, בתפילה בכוונה ובתורה ועבודת-ה', אך יחסית למקובל ולמצוי, הלא אני נמצא במקום טוב באמצע, ואולי אף למעלה מכך. אם כן על מה האימה והחרדה, ומדוע עלי להתרגש מבואו של יום הדין ? "

באופן יחסי לעולם שמסביבנו הרי, באמת, אנו כאי של חיים יהודיים יפים ונהדרים. האמונה בה', היושר וטוב-הלב, העזרה ההדדית וכו'. אך האם בכך יש די בכדי להרגיע את עצמנו, לטפוח על שכמינו בטפיחות עצמיות וטפיחות הדדיות זה לזה ולומר בלב: 'אנחנו מסודרים' ???

המגיד מדובנא זצ"ל היה שואל את קהל-מאזיניו:

'אמרו נא לי, רבותי, אחים יקרים !

אם אנו מסתפקים בחשבון-נפשנו בעובדה ש'באופן יחסי אנו בסדר גמור', האם היינו מסכימים לכך שבמקביל גם גזר הדין שיכתב בראש-השנה יום-המשפט ויחתם ביום-הכיפורים יעניק לנו הצלחה בו 'באופן יחסי' ???

וכי היינו רוצים שהבריאות שתוענק לנו לשנת החיים הבאה עלינו לטובה, תהיה 'בריאות יחסית' ??? יחסית לחולים הקשים השרויים בסבלם תהיה לנו 'שנה בריאה'. יחסית לאביונים הרעבים ללחם תהיה לנו 'שנת פרנסה', ויחסית לאותם קשי-יום שחייהם רוויי יגון ואנחה תהיה לנו 'שנה טובה ומתוקה' ???

 

בודאי שלא !!!

 

אנו מתחננים לבורא עולם שוב ושוב: 'כתבנו בספר חיים טובים ! שלח לנו רפואה שלימה ! כתבנו בספר פרנסה וכלכלה ברוח ובכבוד ! '

 

לא! בשום אופן איננו מוכנים לקבל פחות מבריאות, אושר ונחת מושלמים שכל משאלותינו מתמלאים לטובה !!!

 

אי לכך ובהתאם-לזאת, עלינו לראות ולהתבונן שמעשינו יהיו טובים באמת, לא רק 'יחסית'. שנשאף לשלמות, שננסה קצת להתנער מכל הדרכים הרעות שאנו סופגים מבלי משים מהתרבות הקלוקלת בעולם המושחת בו אנו פועלים, ולא תשובה חלקית ומתחמקת, ששבוע לאחר יום-כיפור נשכחת לחלוטין וצוללת לתהום הנשיה ...

Image

בפחות משלמות אסור לנו להסתפק! כמו שאת כל הדברים הטובים אנו רוצים שיהיו בשלמות. נחת בשלמות, רוגע נפשי בשלמות, פרנסה וכלכלה בשלמות וכן את הבריאות בשלמותה בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, לנו למשפחתנו ולכל קרובינו.

 

אם כן, נשאלת השאלה, הרי משימה כבדה וכבירה ביותר מוטלת לפנינו. איך נוכל להתחיל לגשת לשנות דרך והרגלי חיים של עשרות בשנים ???

 

אכן, זו שאלה לא פשוטה כלל ועיקר.

 

הלא עובדה היא שעברו עלינו כמה וכמה ימי ראש-השנה, כמה וכמה ימי-כיפורים, כמה וכמה 'עשרת-ימי-תשובה', ובכל זאת לא מוצאים אנו את עצמנו עוברים שינויים מהפכניים ואמיתיים בני קיימא. מהו הפתרון לכך ?!

 

אחת התשובות לכך היא שאנו לא יודעים ממה להתחיל ואיך להמשיך בבנין קומתינו הרוחנית ודמותינו האמתית, ואפילו אנשים חרדים ויראים לקיים את מצוות התורה בשלימותן זקוקים להשתפר עוד ועוד. כפי שהתבטא מישהו באירוניה ואמר: 'מתחת לכל מרצפת שרק נרים נגלה דברים לא נעימים'.

 

צריך אם כן למצוא גישה ללב הדברים. לתקן את השורש של כל הקלקולים ולאחוז במפתח האמיתי שיאמר לנו במה באמת אנו לקויים.

 

בלי מעקב רציף לאורך כל השנה על מצבינו, ההזנחה תחזור ותשתלט על הנהגתנו, ושוב נישאר כמות שהיינו, חלילה !

לא עוד!

השנה אנו תופסים את עצמנו בידיים ומחליטים החלטות, גם אם קטנות אבל איתנות שרירות וקיימות שלא נזוז מהם בשום מצב ובעד כל הון שבעולם.

צריכים למצוא את ההחלטותת הנכונות, שתהיינה מתאימות לרמה שלנו בדיוק, לא קלילות, מחד. אך לא כבדות וקשות מאידך גיסא. זו מ'עצות-היצר' הידועות לפתות את האדם לקחת על-עצמו דברים שהם למעלה מכוחותיו, בכדי ליצור לו 'פתח-מילוט' לאחר מכן שהוא אינו מסוגל למה שהוא החליט, ואז הוא ישאר באותו שפל שהוא היה בו, בטרם ימי הסליחות.

 

באיזה תחום, כדאי לתקן? מה ראוי שנשתדל להתחייב? זו אכן שאלה קשה ולא-פשוטה, והיא משתנה באופן קיצוני מאדם לאדם, מנסיבות לנסיבות.

אך מה שהכי חשוב, הוא ההחלטה לתקן. החלטות קטנות שיחזיקו מעמד היטב, בקצת כח-רצון ונחישות אמיתיים עד ליום הכיפורים של השנה שלאחריה.

במאמר הבא בל"נ. ניתן לכך מספר דוגמאות מעשיות.

 

השיבנו ה' אליך, ונשובה !!!

תגובות   

0 #1 פשוט כ"כ וחזק!ציפי פפויפר 2011-09-23 02:35
אהבתי מאוד את המאמר! ייחודו בפשטותו.
בדרך-כלל איננו מסתפקים ב"בינוניות" מעונינים בכל תחום להשיג יותר..להתקדם
בשפה עכשווית קוראים לזה.."למקסם",
חשוב איפוא, שגם באורח החיים, בהקפדה על קייום מצוות לא נסתפק ברמה בינונית.שהיא ינמדדת באופן יחסי לרמות נמוכות מאיתנו.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן