לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

תקיעת שופר ועניניה | ספר התודעה


נצטוינו בתורה לתקוע בראש השנה בשופר, כמו שנאמר (במדבר כט א): ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם.

'אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב – רמז שיש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל – הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. 

והוסיפו חכמים אחרונים:

בשעה שהאדם מתעורר משנתו וזוכר את בוראו, באותה שעה אף הוא נזכר לפניו לטובה. הרי שהשופר מזכיר למטה ומעלה זכרון למעלה, הוא שאמרו רבותינו: "...כדי שיעלה זכרונכם לפני, במה – השופר".

תקיעת השופר בראש השנה יש בה עשרה ענינים:

הענין הראשון, מפני שהיום תחילת הבריאה שבו ברא הקדוש ברוך הוא העולם ונעשה מלך על עולמו, וכן עושים המלכים שתוקעים לפניהם בחצוצרות להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותו; וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא יתברך ביום זה.

הענין השני, כי יום ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה ותוקעים בו בשופר להכאיז ולהזהיר על ראשנו, כמי שמזהיר את העולם תחילה בגזרותיהם וכל העובר אחר כך אין לו טענה. 

 

הענין השלישי, להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו (שמות יט) "וקול שופר חזק מאד" ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם כשאמרו 'נעשה ונשמע'. 

 

הענין הרביעי, להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר שנאמר (יחזקאל לג(: "ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר, ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה...והוא נזהר – נפשו מלט".

 

הענין החמישי, להזכירנו חרבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים. וכשאני שומעים קול השופר, נבקש מאת השם על בנין בית המקדש.

 

הענין השישי, להזכירנו על ידי תקיעה בשופר של איל, עקדת יצחק, שמסר נפשו לשמים, ונשחט תמורו איל; וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לפניו לטובה. 

 

הענין השביעי, שכשנשמע תקיעת שופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא, כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד, כמו שכתוב (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". 

 

הענין השמיני, להזכיר יום הדין הגדול ולירא ממנו שנאמר (צפניה א): "קרוב יום ה' הגדול ומהן מאד... יום שופר ותרועה". 

 

הענין התשיעי, להזכירנו קיבוץ נדחי ישראל ולהתאוות אליו שנאמר בו (ישעיהו כז): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. 

 

הענין העשירי, להזכירנו תחית המתים שנאמר בה (ישעיהו יח): "כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו". 

 

לשמוע קול שופר 

 

'כמה תקיעות חיב אדם לשמוע בראש השנה? – תשע תקיעות.

לפי שנאמר 'תרועה' ביובל (ביום הכיפורים של שנת היובל) ובראש השנה שלש פעמים (ויקרא כג; שם כה; במדבר כט), וכל תרועה – פשוטה (תקיעה) לפניה ופשוטה לאחריה; ומפי השמועה של יובל – תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהן: תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה.

תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעין היאך היא: אם היא היללה שמיללות הנשים בנהייתן בעת שמיבבות, או האנחה והיללה שדרכה לבוא אחריה – הן הנקראות תרועה; שכך דרך הדואג, מתאנח תחילה ואחר כך מילל; - לכך אנו עושין הכל;-

היללה היא שאנו קוראין תרועה, והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין שלשה שברים. 

 

נמצא סדר התקיעות כך הוא:

מברך ותוקע תקיעה, ואחריה שלשה שברים ותרועה, ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. (הרי תשעה קולות שהן שנים עשר קולות, שש פשוטות ושלש תרועות שהן שש – שלש של שברים ושלש של תרועה); -

ותוקע תקיעה, ואחריה שברים, ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלש פעמים (הרי עוד תשע קולות, שש פשוטות ושלש תרועות של יללה); - נמצא מנין כל הקולות שלשים, כדי להסתלק מן הספק. (וראה בחרשים שבסמוך) 

 


טעמים ורמזים וסודות רבים נאמרו בענין זה של קול השופר, והנה מקצתן:

כל ענין היום – בקולות, קול שופר וקול תפילה, שכך טבע הקול שהוא נשמע ממקום למקום ומקרב רחוקים אל מקום אחד, הרי שהוא 'למעלה מן המקום', לכך הוא מסוגל לתשובה וקיבוץ נדחים מקצוי ארץ אל הקדוש ברוך הוא, שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. קול השופר – קול זעקת הלב, בלא חיתוך דיבור, והוא עמוק יותר מכל הקולות הנחתכים בדיבור.

לערבב השטן 

 

אותן שלשים הקולות שתוקעים אחר קריאת התורה ולפני תפילת מוסף נקראות 'תקיעות מיושב', כלומר, שעדין לא נמדו בתפילה, ורשאין לשמען בין עומדין ובין יושבין (ובלבד שיעמוד התוקע).

וכשעומדים הציבור אחר כך בתפילת מוסף, חיבים לתקוע עוד תקיעות על סדר הברכות שבתפילת מוסף לראש השנה, בסוף כל ברכה מסדר מלכויות, זכרונות ושופרות, ותקיעות אלה נקראות 'תקיעת מעומד' לפי שהן בתפילת העמידה.

יש נוהגים לתקוע על סדר התפילה בחזרת הש"ץ בלבד, ואחרים נהגו לתקוע על הסדר אף בתפילה בלחש, 

 

' ולמה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, (וחוזרים) ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן'. 

 

יש מפרשין, ערבוב השטן, היינו הכנעת היצר, כמו שאמרו 'הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות'. 

 

ובירושלמי פורש ענין ערבובו של השטן: "שכשהוא שומע קול שופר פעם ראשונה, (הרי הוא) בהול ואינו בהול; כששומע שנית, אומר: ודאי זה הוא שופר של יתקע בשופר גדול והגיע זמנו (של השטן) להתבלע, כדכתיב (ישעיה כה): בלע המות לנצח ומתערבב ואין לו פנאי לקטרג'.

שטן העולם שערמתו מרובה משל חכמים ונבונים והכל נופלים ברשתו, כלום נבער מדעת הוא, שמתירא מפני קול שופר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים בו שלא קול שופר מלך המשיח הוא? 

 

מכאן אנו למדים כי באמת היכולת ביד ישראל להביא אז את הקץ תוך השמעת קול שופר. ולעת קץ במהרה בימינו, אפשר שכך יהיה, ישראל תוקעים בשופרותיהם למצת היום, ובשעת תקיעותיהם נפתח סגור לבם ונחרדים מעוונותיהם וברגע קטן הם מהרהרים בתשובה, ואין מספיקים לגמור את תקיעותיהם – וקול שופר של המלך המשיח כבר נשמע, ומתערבים קולות השופר, שלו עם שלהם, והגאולה באה. 

 

שכן, שופר קטן שלנו ושופר גדול שלעתיד – ענין אחד לשניהם: להעיר ולעורר נרדמים ולהזכיר נשכחות, ושופר גדול שלעתיד, מאליו ' יתקע' מתוך סיכום וקיבוץ כל קולות השופרות הקטנים שבכל הדורות, עד שיהא הקול הולך וחזק מאד ואינו פוסק, עד שהוא מגיע אף לאזני האובדים והנדחים ומעוררם ומביאם להשתחוות בהר הקודש בירושלים. 

 

בקי הוא השטן בענינים אלה יותר מאתנו, יודע הוא כוחם של ישראל וכוחו של קול השופר שאפשר שתהא פתיחתו בידי כל אדם וסיומו בידי משיח בן דוד שיגלה לנו במהרה בימינו אמן, ואין מעצור לגאולה זו ויכולה היא לבוא בכל עת ובכל שעה ולכך הוא חושש. 

 

מעשה השטן שנתערבב

מעשה נורא שקרה בארץ ספרד לאחר הגֵּרוש. היו שם רבים מישראל שקבלו עליהם דת הנוצרים מפני האונס. מגדולי המלכות היו ומעשירי הארץ, והיה קשה עליהם לעזוב את כל יגיעם ולנדוד למרחקים ברעב ובחוסר כל, לכן המירו דתם בגלוי, ובלבם נשארו נאמנים לה' אלקי אבותיהם והשתדלו לקיֵּם מצוותיו ככל אשר יכלו לעשות בסתר.

וביניהם אחד בשם דון פרננדו אגולר, שהיה מנצח בתזמורת המלכותית בברצלונה.

הגיעו ימי אלול וקרב יום הדין וכלתה נפשו לשמוע קול שופר בראש השנה. ואתו עמו רבים מאחיו שגם נפשם משתוקקת לאותה מצוה.

מה עשה? פרסם ברבים שביום פלוני (ואותו יום - ראש השנה היה) יקיֵּם קונצרט שבו ישמיע נעימות בכלי תרועה שונים ממנגינותיהם של אומות שונות..

רבים היו שם מן האנוסים שבאו לשמוע קול שופר וכל תאוָּתם נִתנה להם. נשמעו שם מנגינות רבות ושונות בביצוע של מנגנים שאינם מבני ברית ונשמע גם קול תרועת שופר, תקיעות תרועות ושברים, ככל מצוַת היום, בניגונו וניצוחו של דון אגולר בעצמו, ואין איש מאנשי הכמורה שם על לב.

אמר חכם אחד: מעולם לא הצליח אדם לבלבל את השטן בתקיעותיו, כדון אגולר בשעתו. כל שליחי השטן היו שם, גדולי הכמורה והאינקויזיציה, כולם שמעו וראו ולא ידעו מאומה...

 

(ספר התודעה)

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן