לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

אורח נכרי מספר על יום כיפור בירושלים | מערכת האתר

 
איש אחד היה בירושלים בסוף ימי הבית השני ומרקוס שמו, והוא ציר שלוח מממלכת רומי, ויספר לבני עמו מה שראה בעיניו מכבוד הכהן הגדול בבואו אל הקודש ביום הכיפורים ובצאתו משם במוצאי יום הכיפורים, וכה הם דבריו:

שבעת ימים קודם היום ההוא, יום מיוחד שקורין 'כיפור' והוא האדיר להם מכל הימים, היו מכינים בבית הכהן הגדול מושב וכסאות לאב בית דין ולנשיא ולכהן הגדול ולסגן הכוהנים ולמלך, ולבד אלה שבעים כסאות של כסף לשבעים סנהדרין.

 

 

והזקן מן הכוהנים היה קם על רגליו ואומר לפני הכהן הגדול דברי כיבושין ותוכחת, ואומר לו 'ראה לפני מי אתה נכנס, ודע שאם תאבד הכוונה – מיד תיפול ותמות ותאבד כפרת ישראל, והנה עיני כל ישראל תלויות בך, וחפש דרכיך שמא יש בך עוון אפילו קל, כי יש עוון שקול כנגד כמה מצוות, ושיקול זה הלא הוא ביד א-ל רעות, גם חקור באחיך הכוהנים וטהר אותם. שים נגד פניך כי לפני מלך מלכי המלכים היושב על כסא דין ומזרה בעיניו כל הרע, אתה בא, ואיך תבוא והאויב עמך?!'

אף הוא משיב אמריו ואומר להם, שכבר חפש ועשה תשובה ממה שנראה שיש בידו עוון, גם כל אחיו הכוהנים קרבם בעזרת המקדש והשביעם במי ששִכֵן שמו שם, שכל אחד יאמר מה שיודע בחברו או מה שיודע בעצמו ושייתן להם לכל דבר ודבר התשובה הראויה, גם המלך אמר לו דברים טובים ומבטיחו לכבדו בצאתו בשלום מן הקודש.

אחר זה היו מכריזין ואומרים איך הכהן הגדול יוצא והולך ללשכה שלו אשר במקדש, ואז יוצאים כל העם ללוותו והולכין לפניו כסדר.

וכן ראיתי בעיני: ראשונה הולכין לפניו כל שהוא מזרע כהני ישראל, כי הקרוב הקרוב אל הכהן הוא יותר חשוב. ואחריהם כל אותם שהם ממלכי בית דוד וכולם כסדר הנכון זה אחר זה, וכרוז לפניהם אומר: 'תנו כבוד לבית דוד!'. ואחריהם היה בא בית (לוי), והכרוז אומר: 'תנו כבוד לבית הלוי!' שלשים אלף וששה אלפים היו, וכל סגנים היו לובשים באותה שעה בגדי משי תכלת. והכוהנים משי לבן וארבעה ועשרים אלף היו, ואחריהם עושי הקטורת ואחריהם המנגנים, ואחריהם תוקעי החצוצרות, ואחריהם האמרכלים, ואחריהם כת אחת נקראת: 'קארטופילוס' (נושאי כסאות), ואחריהם כל עושי המלאכה ממלאכת הקודש, ואחריהם שבעים הסנהדרין, ואחריהם מאה כוהנים וגזרי כסף בידם לעשות דרך, ואחריהם הכהן הגדול, ואחריו כל זקני הכהונה שנים שנים.

ובראש כל חוצות היו ראשי ישיבות עומרים ואומרים: 'אישי כהן גדול, בואך לשלום התפלל ליוצרנו שיחיינו לעסוק בתורתו. ובהגיעם לפתח הר הבית, היו מתפללים שם על קיום מלכי בית דוד, ואחר זה על הכוהנים ועל המקדש. והיה הקול כל כך חזק מריבוי העם בענותם 'אמן', עד שהעופות הפורחים היו נופלים לארץ, ואז הכהן הגדול משתחווה לכל העם ופורש בבכייה ויראה. ושני סגני כהונה מוליכין אותו ללשכה שלו, ושם פורש מכל אחיו הכוהנים.

וזה – בכניסתו, אבל בצאתו, היה הכבוד כפליים. כי כל העם אשר בירושלים היו עוברים לפניו, ורובם באבוקות של שעווה לבנה דולקות, וכולם לובשים בגדי לבן, וכל החלונות מעוטרים ברקמה ומלאים נרות.


וספרו לי הכוהנים, כי הרבה מהשנים לא היה יכול הכהן להגיע לביתו קודם חצות הלילה, מפני דוחק העם העובר והריבוי הגדול, שאף על פי שהיו כולם מתענים – לא היו הולכים לבתיהם עד יראו אם יוכלו להגיע לנשק ידי הכהן הגדול.

והיום שאחריו היה עושה סעודה גדולה ומזמן לאוהביו וקרוביו, ויום טוב היה עושה, לפי שיצא בשלום מן הקודש.

אחר זה היה מצווה לצורף, שיעשה לוח זהב ויפתח בה זה הלשון: 'אני, פלוני כהן גדול בן פלוני כהן גדול, שמשתי בכהונה גדולה בבית הגדול והקדוש לעבודת מי ששכן שמו שם, והיה זה שנה כך וכך ליצירה – מי שזיכני בעבודה זו, הוא יזכה בני אחרי לעמוד לשרת לפני ה''.

ועכשיו שאין בית המקדש קיים
כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו, ומקדש הקדש על מכונותיו, וכהן גדול עומד ומשרת – דורו ראו ושמחו, אשרי עין ראתה כל אלה!

ועכשיו שאין בית המקדש קיים. ואין לנו לא כהן, ולא מזכה, ולא קרבנות כפרה – התקינו חכמי ישראל הקדמונים שיהיו אומרים את סדר העבודה במקום מעשי העבודה, כמו שנאמר (הושע י"ד) ונשלמה פרים - שפתינו, באמירת פה ושפתים ובכוונת הלב, נשלם את חובותינו ונעורר בלבנו צער על חרבן בית המקדש, ותשוקה ותפילה עזה לבנינו במהרה בימינו.

'סדר העבודה' שאנו אומרים ביום הכיפורים, מתחיל בבריאת העולם ומזכיר את החטא הקדמון של אדם הראשון ואשר גורש בגללו מגן עדן, בניו לא תקנו את החטא אלא הוסיפו לחטוא עד ששטפם המבול ושארית נתנה לעולם בנח ובניו, אך הם לא תקנו את חטא הראשונים, וטעו בעשרם ויבנו מגדל ויאמרו: לכו ונעלה ונבקע הרקיע להלחם בו, והיה כל העולם שמם – עד שהופיע אברהם אבינו וימלא את הארץ אורה במקום החשכה, ויולד את יצחק עולה תמימה טהור מחטא. ואחריו יעקב איש תם, ובנים שנים עשר שבטי-קה. קדושים מרחם כולם, ומבניהם – נבחר לוי לשרת בקדש, הוא ובניו, ואהרון מבני בניו – נבחר לכהן, עומד ומקריב ומכפר על כל עוונות עמו ומתקן חטא הדורות הקודמים.

ואח"כ מזכירים עבודת אהרן ובניו הכוהנים הגדולים שבכל הדורות, כל סדר עבודתם בבית המקדש ביום הכיפורים, הקרבנות, מעשה הקטרת ותאוות הדמים, החלפת הבגדים, הטבילות, קידושי ידיים ורגלים וכו'.

וכשהחזן אומר מנוסח העבודה 'והכוהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים וכו' היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים' וכו' – הקהל והחזן נופלים על פניהם ומשתחווים ואומרים כמו בבית המקדש: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!' ואף שבמקדש היו עשר השתחויות בכל עשר הפעמים שהשם המפורש יוצא מפי הכהן הגדול, לא נקבעו בסדר העבודה שלנו אלא שלש השתחויות בלבד, כנגד שלשת הוידויים שהכהן הגדול התוודה: בעדו ובעד ביתו, בעד כל אחיו הכוהנים, ובעד כל העם. השתחוויה אחת לכל וידוי, לזכר בלבד, שהרי אין היום הזכרת שם המפורש.

ויש קהילות שנוהגים לכרוע ארבע פעמים, הקהל ולא שליח הציבור .

תגובות   

+1 #1 RE: אורח נכרי מספר על יום כיפור בירושליםא 2007-09-25 03:34
יפה
+1 #2 RE: אורח נכרי מספר על יום כיפור בירושליםורדה 2008-10-05 08:36
מרגש, ממחיש הן מצד העשיה והן מצד האווירה את מה שהינ נהוג כשבית מקדשנו עמד על מכונו.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן