לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

זכרונות | שפתי חיים

בשבוע שעבר עסקנו בנושא המרכזי של ראש השנה. הקפנו את פסוקי "מלכויות". השבוע נמשיך ונבאר את המשך התפילה.


הגמרא מביאה שהקב"ה אומר אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה? בשופר. כלומר, שכדי שיעלה זכרוננו לטובה יש לומר פסוקי זכרונות ושופרות. כמובן שאין די באמירה בעלמא, אלא זו חייבת להיות אמירה פנימית, אמיתית.
 
על ידי אמירת הפסוקים והתבוננות בהם, אנחנו נבהיר לעצמנו שכל חיותנו תלויה בזיכרון שה' זוכר אותנו, והיא כמובן התשקפות של כמה אנחנו זוכרים אותו. ככל שהמודעות שלנו אליו גוברת, ככל שהוא במרכז החיים שלנו, כך אנחנו פתוחים לשיפור מעשינו, דיבורינו מחשבותינו ומידותינו. 
 

כמו כן מלמדת אותנו ברכת הזיכרונות את חשיבותם וערכם האמיתי של מעשינו, כחלק חשוב ממכלול המעשים שנעשו בעבר ויעשו בעתיד עד ביאת המשחי, שבאופן כזה הם נזכרים לפני ה' בראש השנה. 

 
ככל שנסגל לעצמנו את שני הזכרונות הללו, כך ניזכר לטובה בראש השנה ונזכה להכתב לשנה טובה, וכן נזכה לשנה טובה בכך שנשפר את מעשינו.
 
אתה זוכר מעשי עולם את כל המעשים שנעשו מעולם ופוקד כל יצורי קדם פוסק את הדין על כל היצורים כולל אלו שכבר מתו. לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית גם הנסתרות שאדם עושה בהיחבא, וכל מה שאדם עושה בינו לבין עצמו כולל המחשבות כפי שנראה. כי אין שכחה לפני כסא כבודך כל מעשה טוב קטן ככל שיהיה, נשאר קיים ולא נשכח, וכך גם מעשה לא טוב, ואין נסתר מנגד עיניך אין משהו שמונע מה' לראות, הכל גלוי.

אתה זוכר את כל המפעל
התוצאות של המעשים, וגם כל היצור לא נכחד ממך יצור מלשון יצר, כלומר ידועות כל הנסיבות של המעשה, להקל או להחמיר. הכל גלוי וידוע לפניך ה' אלוקינו צופה ומביט עד סוף כל הדורות הדברים נלקחים בפרספקטיבה של העבר והעתיד, אילו השלכות יש לכל מעשה כי תביא חק זיכרון להפקד כל רוח ונפש, להיזכר מעשים רבים והמון בריות לאין תכלית.

מראשית
מבריאת העולם כזאת כמו שנידון אדם הראשון כשחטא ביום הראשון הודעת לו שכך תדון את בניו. ומלפנים אותה גילית מלפני בריאת העולם התגלה שיש שכר ועונש (גילית ולא אמרת, שהרי לא היה למי להגיד) זה היום תחילת מעשיך לכל שנה יש תפקיד מיוחד, מבחינה זו העולם של השנה החדשה הוא עולם חדש זיכרון ליום ראשון זהו זיכרון ליום הראשון שבו נידון האדם ויצא ברחמים, לכן נקבע שביום זה יהיה דין ברחמים, כי חק לישראל הוא חק מלשון מזונות (עפ"י הפסוק כי חק לכהנים מאת פרעה) שביום זה מובטחים הצדיקים לקבל את מזונם השנה משפט לאלוקי יעקב הפחות צדיקים נשפטים באיזו מידה הם זכאים לקבל את מזונם, על חשבון זכויותיהם.


ועל המדינות בו יאמר
אמירה מידית בלי לדקדק ולמצוא להם זכות איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע. ובריות בו יפקדו הדין של היחיד הוא מדוקדק להזכירם לחיים ולמות, מי לא נפקד כהיום הזה. כעת נזכרים מספר סיבות להקל בדין כי זכר כל היצור לפניך בא התכונות של האדם שירש מהוריו, החינוך שקיבל מעשה איש ופקודתו מעשה האדם לפי תפקידו והכלים האישיים שלו. לדוגמא העשיר האם נתן צדקה, התלמיד חכם האם לימד לאחרים, ומאידך עני עז פנים חטאו חמור יותר. ועלילות מצעדי גבר עלילות - באיזה אופן נעשו המעשים, האם המצוות נעשו בשמחה או בעצלתיים מחשבות אדם ותחבולותיו כל מעשה נמדד גם דרך המחשבה, האם נעשה מתוך כוונה של מצוה, או שהוא תחבולה להשיג משהו אחר ויצרי מעללי איש האם היצר שגרם לעשות את המעשה נבע ממעללי האדם.

מזכירים לנו, איך מתמודדים עם זה:

אשרי איש שלא ישכחך מאושר האדם שאינו מסיח דעתו מהקב"ה, ובן אדם יתאמץ בך, כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך. כי זכר כל המעשים לפניך בא, ואתה דורש מעשה כולם לחפש בהם צד של זכות. ולכן אנחנו בוטחים בקב"ה שיזכה אותנו בדין.

ועכשיו אומרים את פסוקי הזכרונות:
שלושת הזיכרונות הראשונים הם זיכרון האדם:
1. ויזכור אלוקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר איתו בתבה, ויעבר אלוקים רוח על האץ וישכו המים. הזיכרון הראשון שאנחנו מזכירים לפני ה' זהו הזיכרון הבסיסי ביותר. הרצון שלו לקיים את העולם. אין זה זיכרון של פעולה מסויימת, אלא שינוי ההנהגה שלו לרחמים.

2. וישמע אלוקים את נאקתם, ויזכר אלוקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. הזיכרון השני שאנחנו מזכירים, כשבני ישראל היו במצרים, ולא היו ראויים להיגאל, בכל זאת כשגברו הצרות וישראל זעקו - פעלה לטובתם זכות האבות - אברהם יצחק ויעקב.

3. וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. פסוק זה מתאר את בני ישראל לאחר קשיי הגלות הכבדים מנשוא, בזכות התשובה והוידוי הקב"ה זוכר את הבטחותיו לאבות, ואת הבטחתו ליישב את הארץ שוב. 

הזכרונות הבאים הם זכרון הנהגתו של הקב"ה בעולם:
4. זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. כאן אנחנו אומרים משהו אחר. כאשר הקב"ה עשה נס, לא עשה זאת לאותה שעה בלבד, אלא נפתח פתח לניסים דומים בעתיד בבוא העת. כך גם אנחנו מתפללים להיזכר ביום זה שייעשו לנו ניסים.

5. טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. כשם שהקב"ה הוריד את המן וקיים את בני ישראל במדבר, כך יקיים את האומה בכל הדורות.

6. ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדיו. הקב"ה מרחם מתוך חסדיו. ולא בגלל המעשים, שהרי לא היו ראויים.

ועכשיו זכרונות של זכויותיהם של ישראל:
7. הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר, כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. פסוק זה נאמר לירמיהו בעת החורבן. שאף על פי שמגיע חורבן לעם ישראל, החורבן יהיה מוגבל, מחמת זכותם של בני ישראל "בימים הטובים" - א. חסד נעורייך בימי האבות, ב. אהבת כלולותיך במתן תורה, ג. לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. אם כן אנו מעוררים גם עכשיו את הזיכרון הזה.

8.וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך, והקימותי לך ברית עולם. למרות שישראל הפרו את הברית, בכל זאת הקב"ה זוכר את בריתו - את הצד שלו בברית שאותו הוא לא יפר, והוא מבטיח שישוב ויגאל אותנו. ואנחנו רוצים להזכיר גם את הזיכרון הזה - את הברית של ה' איתנו גם כשהיא חד צדדית.

9. הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'. הסבר: הבן יקיר לי אפרים -בני ישראל נקראים ע"ש אפרים, והם יקרים וחשובים לקב"ה כאילו לא חטאו מעולם, כבן יחיד האהוב לאביו - למרות שאינו מושלם. אם ילד שעשועים - ישנה חביבות נוספת, כילד שעשועים שמתענגים בו למרות שאיננו בן. נמצא שיש שתי מעלות, גם העובדה שאנו בניו, וגם המעלות שלנו. כי מידי דברי בו כאשר ישראל עוסקים בתורה, דבריו של הקב"ה בו - זכור אזכרנו עוד. על כן המו מעי לו. רחם ארחמנו נאם ה'.


והפסוק האחרון מסכם ומוסיף:

10. וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגויים להיות להם לאלוקים, אני ה'. הסבר: הקב"ה מבטיח שיזכור לנו את: א. ברית ראשונים - הברית שנכרתה עם בני יעקב שלא יכלה זרעם. ב. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים - הברית שנכרתה עם ישראל שיצאו ממצרים. ג. לעיני הגויים - גם כשישראל לא ראויים הקב"ה יעשה למען שמו שלא יתחלל בגויים. ד. להיות להם לאלוקים - בזמן הגאולה תתקיים הברית שהקב"ה יהיה לנו אלוקים, ואנו נהיה לממלכת כהנים וגוי קדוש. ה. אני ה' בכל מצב הקב"ה מתנהג איתנו ברחמים.
 
בסיכום הברכה אנחנו גם מתפללים לקב"ה שיזכור גם את עקידת יצחק, שכשם שאברהם אבינו התגבר על כל רחמיו ואהבתו לבנו רק כדי לקיים את רצון ה', כך אנו מבקשים שמידת הרחמים תגבר, וניזכר ונכתב לחיים טובים בעז"ה.

שנה טובה



על פי הספר שפתי חיים, הרב חיים פרידלנדר זצ"ל

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן