לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

איך לחזור בתשובה בשעה | שבי לוי

איך לזכות לעבור את הדין בשלום, או: איך לחזור בתשובה בשעה.

 
תמיד לפני ראש השנה אני נכנסת ללחץ.
 
לפעמים קורה לי שבוע קודם, לפעמים זה קורה לי יום קודם, לפעמים זה קורה לי כשאני פותחת את המחזור בבוקרו של ראש השנה, 
מה עושים???!
איזה לחץ!
יום הדין פה ואני לא עשיתי כלום עם עצמי!!
(חוץ מלבשל 7-8 ארוחות, להכין 10 סוגי סימנים, ולקנות בגדים...)
איזו מין שנה תהייה לי?
מה אני עושה עכשיו שכבר כל כך מאוחר??!
אני יודעת, וה' יודע, שיש לי כל כך הרבה על מה לחזור בתשובה.... חודש שלם לא יספיק לי בשביל לחזור בתשובה ולתקן את כל מה שאני צריכה ורוצה לתקן, אז מה עושים שנשאר שבוע? יום? שעה?
במה מתחילים?
 
מישהו הסביר לי השנה איזה מדרש שאף פעם לא הבנתי אותו, ואחרי שהבנתי אותו, גיליתי איך אפשר לזכות בדין בשעה אחת.
 
כתוב במדרש שבראש השנה נפתחים שלושה ספרים- המסווגים לפי הרמה הרוחנית של כל המין האנושי: ספרם של צדיקים, ספרם של בינוניים, וספרם של רשעים.
 
בראש השנה- שהוא יום דין, נשקלים כל המעשים של כל בני האדם ולאחר שקילה וחקירה מדוקדקת עושים בשמיים מעין שקלול, מאזן סופי של כל המצוות והעברות, ולפיו קובעים: 
 
בן אדם שיש לו רוב מצוות- נכתב בספרם של צדיקים כששכרו בהתאם.
רוב עבירות- ספרם של רשעים כשהעונש בהתאם.
אדם עם מצוות ועבירות בחלוקה שווה- ספרם של בינוניים שדינם נשאר פתוח עד ליום הכיפורים- שאז הוא נחתמים, אם עשו תשובה בספרם של צדיקים, ואם לא בספרם של רשעים.
 
אף פעם לא הבנתי את המדרש הזה. מה פתאום עושים בדיקה קולקטיבית של כל המצוות והעבירות ביחד, למה לא שופטים על כל מעשה בנפרד-
על מעשה טוב נותנים שכר, ועל מעשה רע- עונש?
 
למה זה משנה בשמיים איך אני נקרא "צדיק"? "רשע"?
למה לא מענישים או נותנים שכר בצורה ממוקדת על כל מעשה ומעשה בנפרד?
למה התארים הכלליים הללו?
 

להשתייך לצבאו של מלך העולם

התשובה היא שראש השנה הוא יום שעיקרו הוא כינון מלכותו של אלוקים בעולם, 
ביום זה מעבירים את כל יושבי תבל לבדוק מי נאמן למלך ומי לא. 
 
לכן ביום זה לא עושים בדיקה ספציפית ממוקדת על המעשים בלבד, אלא רוצים לראות לאיפה הכיוון הכללי שלנו נוטה; 
האם אנחנו שייכים לנאמני המלך, לאנשים שרוצים לעשות את רצונו, ואז גם אם אנחנו נראים לפעמים רחוקים, הלב שלנו מתחרט על המעשים הלא טובים ואנחנו פונים כל כולנו אליו, או שהלב שלנו רחוק מאלוקים, ולמרות שאנחנו מקיימים את המצוות, אנחנו עושים את זה בלי לחשוב עליו בכלל, אלא רק כי אנחנו חייבים, או כי אנחנו חושבים שזה כדאי מכל מיני סיבות צדדיות, ואנחנו לא עושים את מה שלא נראה לנו חשוב כל כך.
 
ניקח בתור דוגמא בן אדם שמקיים את כל ציוויי המלך שלו אבל- רק מה שהוא מבין שנחוץ וחשוב, הוא למשל נוסע במהירות סבירה בכביש כי הוא מבין שמהירות גבוהה יכולה לגרום למוות, אבל הוא מפר את ציווי המלך לדאוג לטיפוח הגינה בכל שבוע- כי זה לא נראה לו נחוץ כל כך. הוא מקיים את ציווי המלך בכך שהוא נותן מיסים לארמון המלוכה, אבל הוא מעלים כל מיני הכנסות קטנות שלו מהצד.
הבן אדם הזה עושה את רצון המלך- כמעט. 
בסופו של דבר הוא בוחר לעשות את מה שנראה לו נחוץ וחשוב, לא את הכול, במבט ראשוני אי אפשר לתת לו עונש מוות כי הוא לא עושה שום דבר שעונשו מוות, אבל למעשה הוא מורד במלך כי הוא עושה רצון עצמו ולא את רצון מלכו.
 
כך גם מתנהל הדין בשמיים- לטוב ולמוטב.
 
יכול להיות בן אדם שלא עשה שום עבירה שמגיע עליה עונש מוות, הוא שמר שבת, התפלל כל יום, אכל כשר- הכל טוב ויפה, אבל- הוא עובר על כל מיני הלכות קטנות, לא גדולות- בשיטתיות, הלכה מסוימת לא נראית לו מספיק חשובה, ולהאיר פנים לחבר זה וודאי לא חמור כל כך... 
אם נבדוק את כל המעשים שלו לא נמצא מעשה שמגיע עליו עונש מוות, אבל למעשה הוא מורד באלוקים! כי הוא מבכר לעשות רק את מה שנראה לו חשוב ועיקרי.
בן אדם כזה לכאורה, צדיק וישר, יש לו רק כמה "תיקים קטנים", אבל עם איזושהי נטייה בלב- שמראה על מרידה במלכותו הכוללת והמוחלטת של אלוקים. לכן הוא לא ראוי להיכנס לספרם של צדיקים.
 
הדוגמא הזו תקפה גם לכיוון החיובי-
יכול להיות בן אדם שעדיין- בחיצוניות שלו, במעשים שלו, רחוק מאד מלהיות מושלם- אבל אלוקים- שרק הוא יכול לבחון את הלב של הבן אדם, יודע שהוא רוצה להתקדם, שמבחינת הנתונים הסביבתיים שלו הוא עושה את כל מה שביכולתו, שהוא מתחרט על המעשים הלא טובים שלו ומשתדל עד כמה שהוא יכול לפנות- כל כולו- לאלוקים. והוא בעקביות בשיטתיות בתהליך של התקדמות גם במעשים, בן אדם כזה- למרות שמבחינה חיצונית עדיין לא ניכרת בו הנאמנות לאלוקים- זכאי להיכנס לספרם של צדיקים.
בראש השנה בודקים בשמיים את המעשים שלנו, את ההתקדמות בשטח, אבל יותר מזה, בודקים בשמיים האם אנחנו רוצים להשתייך למחנה של אלוקים, או חס וחלילה לא.
 
לכן גם כתוב שרק ה' הוא זה שכותב וחותם את דינו של האדם, כי רק הוא רואה ויודע מה מתחולל בליבו של האדם.
 

רגע של חרטה אמיתית....

בשביל לחזור בתשובה ליום הדין מספיק רגע אחד של התעוררות, רגע אחד של ישיבה שקטה עם עצמינו, עם חרטה גדולה ואמיתית על הדרך שבה הלכנו עד עכשיו, חרטה והחלטה חזקה ואמיתית להתחיל לתקן את המעשים שלנו מעכשיו.
חרטה כזו שכשבשמיים ישקלו את מאזן המצוות והעבירות שלנו תגיע החרטה הגדולה והאמיתית שלנו ותכריע את הכף-
החרטה הזו תאמר:
נכון שהייתי לא בסדר, אני יודע, אבל מעכשיו אני פונה כל כולי אליך ה', אני חוזר להיות נתין נאמן, ומקבל על עצמי לעשות את רצונך ככל שביכולתי.
 
רגע כזה שמורה על רצון אמיתי וכנה לקבל על עצמינו את מלכותו של אלוקים באמת, מספיק כדי לגזור לנו עוד שנה של חיים.
רגע כזה יכול לגרום לנו להיכתב, בספרם של צדיקים, כי אלוקים – שרק הוא רואה מה מתחולל בליבו של האדם- ורק הוא מכריע את הדין, יראה את כנות מחשבתנו, ואת רצוננו לשוב אליו באמת.
 
אחרי שהמלכנו את ה' עלינו למלך בראש השנה, וקבלנו על עצמינו את מלכותו באמת, בהתייצבות גמורה, מוחלטת, עם רצון כנה ואמיתי להשתייך אליו, מגיעים עשרת ימי תשובה שהשיא שלהם הוא ביום הכיפורים, שהם הימים המיועדים  לחזרה בתשובה ולתקון של כל מעשה ומעשה בנפרד, עד להבטחה הנפלאה של יום הכיפורים:
"כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו"- 
אלוקים מבטיח שמי שהתחרט על מעשיו, וקיבל על עצמו לחזור לעשות את רצונו, הוא יכפר- יעלים לגמרי את כל חטאיו ומעשיו הלא טובים, עד שיגיע למצב של טהרה ונקיות מוחלטת!
 
 
שנה טובה!
 

תגובות   

0 #1 יישר כוח!קובי 2011-10-02 15:16
יישר כוח, מאמר ממצא וענייני

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן