לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

אבל אני יודע שלא אשתנה... | דוד הוד

 אבל אני יודע שלא אשתנה...

למה להיות צבוע? אני הרי יודע שברגע שיתפזרו ענני המתח מיום כיפור, אני אחזור לעשות שטויות...

האמת, שבורא עולם, איננו מצפה ממני למושלמות, גם לא ל"כמעט מושלם". בעולמו של אבינו שבשמים, יש מקום לכולם, ל-כ-ו-ל-ם...!

 

    הקול הזה נשמע אולי "הצדיק התורן" הטוען לטובתי, כדי שלא אהיה חוצפן. אמנם, מקורו של הקול הזה, הינו ממציאות הרע בעולם, זו שמעוניינת לנתק אותי מהקשר הכי טבעי שלי...

 

        אכן, כדי לזכות למחיקת חובות סיטונאית, בחינם, ביום המחילה הלאומי שלנו, אנו חייבים להוסיף משהו מצידנו. בכללי, אין דבר כזה אדם, ללא חטאים, רק שחלקנו "נופלים" בהם וחלקנו "חולים" עליהם. אם אנו עושים עברות, ובשלב זה, איננו רואים את עצמנו יוצאים מהם, צריך לפחות לדבר עליהם. צריך לדבר עם אבינו הגדול ולהראות לו, שאיננו מתעלמים בגסות. צריך לספר לו, שאיפה שהוא, קיים אצלנו רצון לא להכעיס אותו כלל וכלל, בשום עבירה.

 

    על כל פנים, צריך להכיר את האמת לאמיתה: אדם, המעוניין באמת ובתמים להשתנות, רק שמרגיש הוא כאילו אין מצב שישתחרר מחשקים ואהבות אסורות, גם לזה יש פתרונות. תפילה חוזרת ונשנית, מעומק הלב, בתחינה לבורא שיעשה בנפשי איפוס, בתחינה לבורא שייתן לי כוחות מחודשים, להילחם נגד הטבע שהשתרש בי, תפילות שכאלו, בכוחן לחולל מהפך. בכוחן להנמיך את גובה להבות התאווה והחשק.    

 

    רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו ה"מכתב מאליהו" מוסיף עוד תנאי למחיקת החובות הרוחניים ביום הקדוש ביותר בשנה (ב' 102) הוא אומר, ששורש הכפרה ומחילת העוונות, של יום הכיפורים, תלויה בשאלה, האם קיימת בתוכנו לפחות "תשוקה" לתשובה, תשוקה לבורא עולם. בני אדם (לא משנה איך הם מוגדרים מבחינה דתית) שאינם בעלי תשוקה לבוראם ולשיפור מעשיהם, הינם בסיכון גדול, בעת המשפט שלהם במהלך יום כיפור. זאת, כיוון, שגם "מידת הרחמים" הטוענת תמיד לטובתו של האדם, מבקשת במקרה שכזה, "לעצור" אותו, כדי שיפסיק במרוץ ההתנכרות והניתוק שלו מהבורא. (מי שלא משקיע זמן מחשבה על זה, אין לו את ההזדמנות לבקר את עצמו, האם הוא "משתוקק" או מבלי משים "מתעלם")  

 

יודע להחזיר אהבה?

    היו היה אבא נחמד וטוב והיה לו בן יחיד "שלמה" שמו. שלמה, דווקא לא היה כל כך נחמד. הוא היה סובל מהתקפות יזומות של עצבים, שהיה משתמש בהן לצורך השגת מטרותיו, או סתם בשביל להרגיע את העצבים המג'וננים שלו.

 

    באחת הפעמים, לאחר שמבחינתו, לא קיבל בדיוק את שהוא רוצה, התחיל להשתולל בבית, עם "מבוטה"  הוא זרע הרס וחורבן. לכשנירגע, הביט סביבו, התבייש וברח. תקופה עברה, וגעגועיו של האבא המו גם פעפעו. הוא עשה הכל, כדי לנסות לאתר את בנו. משרד חקירות נשכר, לצורך החיפוש והאבדה האנושית נמצאה.

 

    מכתבים שוגרו, מסרים הועברו: שלמה! בוא הביתה! שלמה התבייש מידי, הוא לא רצה לחזור. במסר נוסף, אבא העביר לו: עשית את מה שעשית, פגעת בי כל כך, הצער שגרמת לי, היה בלתי יתואר, אבל, האם אני צריך לרדת חיים שאולה, ולאבד גם בן???

 

   כשהבן שמע, כמה אביו רוצה אותו, כמה הוא חפץ בו ומתגעגע אליו כמות שהוא, נסע חזרה לעירו. הוא נוקש על הדלת, האבא פותח, ומחבק את בנו בכל כוחו. שלמה, רואה עדין את שאריות ההרס שנשארו עדין בבית, ורואה שאביו אוהב אותו כתמיד והוא מתחיל לבכות. בכי של בושה. בושה מעומק הלב.

 

    כך קורא לנו בוראנו עכשיו: שובו בנים שובבים.  אם, אנו קולטים את אהבתו של בוראנו אלינו בכל מחיר, ואנו מצליחים קצת להתבייש ב"התרשלויותינו" השונות, הרי שכבר התחלנו לעשות תשובה...        

 

    המסך והתחפושת יורדים ל-24 שעות

     ביום כיפור, מנטרל בוראנו אוהבנו את השטן, את יצר הרע לעשרים וארבע שעות נדירות. הסתכלו במראה: פתאום, נעלמת לנו התשוקה ל"תאוות" ולעבירות, פתאום, אנו מסוגלים לשבת בבית הכנסת ולהתפלל בכוונה. פתאום, אין "סידורים דחופים" או עיסוקי היומיום המתישים, שמפריעים לנו לעצור ולחשוב על מי שהכי הכי אוהב אותנו בעולם.

 

    יש פה עשרים וארבע שעות שאנו מחוברים באמת לעצמנו, לרצוננו ולחשקנו האמיתי הזך והטהור... כדאי להתחבר ולזכור, לדעת ולהפנים: באמת, זה מה שאני כל כך רוצה. הבעיה, שאויב הנצח, יודע מה קורה, אם הוא ייתן לי מנוחה ושלווה, הוא פשוט יפסיד בקרב מולי, על העולם הבא שלי...

 

    אנו צריכים להיות אינטרסנטים, לחשוב על עצמנו, לשרת את האינטרסים שלנו, לא את של מי שהכי הכי שונא אותנו בעולם, שיודע להתחפש ולהציג את עצמו כדורש את מנוחתנו והנאותינו.   

 

                                                                                        בהצלחה...

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן