לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

מהו כוחה הסגולי של הסוכה? | הרב עזריאל יונה

'וסוכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר'. הפסוק הזה הלקוח מספר ישעיהו טומן בחובו הבטחה מופלאה המלמדת על כוחה הסגולי העצום של הסוכה.

הגאון מוילנא מסביר כי יש הבדל מהותי בין 'מחסה' ל' למבטח', למרות שמשמעותם נתפסת כזהה.

בעוד מחסה הוא פונקציה טבעית של שמירה גם אם לא היתה כל כוונה ראשונית לכך, מבטח הוא הגנה לאחר הבטחה או כוונה של המגן. דוגמא: מחסה הוא גגון שכל המסתתר מתחתיו ניצל מן הגשם גם אם לא היתה לגגון כל 'כוונה' לשמור על מי שעומד תחתיו... מבטח, הוא אותו אדם שפותח את ביתו או מגן מיוזמתו על האיש שזקוק לה לאותה הגנה.

מעתה נבין את הפסוק בתהילים: "טוב לחסות בה' מלבטוח בנדיבים", כלומר עדיף להסתופף בצילו של הקב"ה גם אם לא קיבלנו ממנו הבטחה להגנה, מאשר לקבל מבטח יזום של נדיבים.

עובדת הסתופפותו של האדם תחת צילו של הקב"ה יש בה להגן עליו, גם אם לא קיבל כל הבטחה שהיא אכן תעשה זאת.

וזו היא מהותה של הסוכה, שהיא בבחינת ענני כבוד. כאשר אדם נכנס אל בין כנפיה, הוא מסתופף תחת 'הגנתו' של הקב"ה והוא ניצל באופן אוטומטי מסופות ורעמים. יש לסוכה כח סגולי שמגן על האדם גם אם הוא לא ביקש זאת או לא שמע על כך כל הבטחה [הרב ארלנגר בספר 'דרך עץ החיים'].

סיפור תלמודי מעניין מאשש היטיב את האבחנה הזו.

כאשר שלטו הרומאים בארץ ישראל הסתובבו אנשי המשמר בחוצות הערים ומחוצה להם ועקבו אחרי כל אדם זר, שניתן היה לחשוד בו כי הוא משתייך לאוייבי השלטון.

באחד הימים הלך רבי פנחס מחמי טבריה ואנשי המשמר לכדוהו.

מי אתה? שאלוהו.

"מאנשיו של סופיינוס אני", השיב רבי פנחס.

סופיינוס היה שליטה הרומי של טבריה, והזדהותו של רבי פנחס עם הסגל הקרוב אליו, הניחה את דעתם של אנשי המשמר שמיהרו לשחררו.

כבר באותו היום פגשו אנשי המשמר את שליט העיר סופיינוס והתרעמו בפניו: "מדוע אתה מראה ליהודים ידידות"?

שאל המושל: "מה מצאתם בי המוכיח כי אני מראה ידידות כזו"?

סיפרו לו האנשים על היהודי שפגשו ועל טענתו כי הוא אחד מאנשי המושל.

אמר סופיאנוס: "מה עשיתם לו"?

ענו: "שילחנו אותו לדרכו".

אמר להם סופיינוס: "לאמיתו של דבר אין יהודי זה מאנשי, אבל טוב עשיתם ששילחתם אותו לדרכו בשלום. כיוון שתלה את עצמו בי – ראוי הוא שיפטרוהו לשלום".

כלומר, העובדה שהאיש הזה ראה לנכון לשייך את עצמו לשליט רומי, מקנה לו את הזכות, ואת ההגנה מפני עונשם של אנשי החוק.

ומסכם התלמוד: "ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם ניצול, מי שנתלה בקדוש ברוך הוא לא כל שכן? ועל כך נאמר – כל אשר  יקרא בשם ה' – ימלט".

ההישענות על ה', ההסתופפות תחת כנפיו, כשבמקרה שלנו היא הסוכה כפי שהוזכר מישעיהו, מקנה לאדם את הזכות ואת ההגנה גם אם אין הוא 'מאנשיו' הטבעיים של הא-ל, וגם אם לא הובטח לו הדבר. עובדת היותו מצוי תחת ההגנה מספיקה לשמור עליו מפני הרעה. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן