לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

אין הדעת סובלתם | אליעזר היון

אנשים שליליים, בעלי מידות ותכונות רעות לא חסרים להוותינו בעולמינו הססגוני, ועם זאת ישנם מספר טיפוסים, שמלבד אופיים השלילי, הם מעוררים סלידה, התנהגותם דוחה, ואתה שואל את עצמך, האם יש אי מי בעולם שמסוגל לסבול את האנשים הללו?

א. ראובן. המכונה בפי כל רובן, הוא אחד ממתפללי בית הכנסת הרעשנים ביותר. בכל אסיפה מתיישב הוא בכותל המזרח, מביע את דעתו בקול רם, ולא שוכח לציין כי אם מצב הענינים לא ישתנה, הרי ש'לא נוכל לתמוך בבית כנסת יותר'. הוא מסיים את המשפט ושותק שתיקה רבת משמעות כדי להניח לאיום הקשה שלו ליפול על אזניים חרדות. אלא שרובן הוא אדם חסר אמצעים. הגבאי מוכן לספר בסודי סודות כמובן, שהוא מעולם לא תרם מאומה לבית הכנסת, וגם את חובותיו הוא גורר ונזכר לשלמם טיפין טיפין בסוף השנה. התנהגותו השחצנית מעוררת רוגז רב אצל חברי הקהילה: על מה הוא לכל הרוחות מתגאה? על סמך מה?
 
ב. איציק הוא אחד מעשירי הקהילה. רכושו נאמד במיליוני שקלים, ונראה שלא חסר לו דבר. נקל לשער איפא מה רבה היתה התמיהה כאשר נצפה איציק עולה לבית הדין של הרב ומתייצב לדיון על חוב פעוט של 200 שקלים אותו נתבע לשלם על ידי אחד משכניו. למרות שהכניסה לבית הדין היתה אסורה לקהל הרחב, זלגו השמועות החוצה במהירות. איציק הכחיש מכל וכל את ההלוואה, הוא טען שמעולם לא דיבר עם שכנו על כסף, אלא שאז עלו שני עדים על דוכן העדים והעידו נאמנה כי הם היו עדים להלוואה המדוברת. בנוסף הוציא השכן את מכשיר הסלולר שברשותו והראה לדיינים את ההסרטה בה נראה איציק בבירור לווה ממנו 200 שקלים. איציק היבט בעיניים מזרות אימה בעדים, והוציא בזעף את 200 השקלים כשהוא מפטיר: שילך הכסף הזה לתרופות.
 
ג. זאב הוא זקן נשוא פנים. זקנו הלבן יורד על פי מידותיו והדרת פניו מעידה בו כי באמתחתו ניסיון חיים רב. אלא שמאחורי גבו מרננים עליו, כי בנושאי קדושה וצניעות מתנהג זאב כבחור צעיר וחוטא. בשיחות סגורות זאב לא מכחיש זאת, אלא שהוא לא מצליח להבין מדוע התנהגותו גורמת לדחייה יותר מכל צעיר אחר שמועד גם כן בנושאים כגון אלה.
 
ד. מינויו של גד כאחראי על כספי המוסד התקבל בהפתעה. הכל ציפו כי דווקא מתחרהו יעקב יזכה במינוי, אך המנהלים מלמעלה חשבו כנראה אחרת. החברים עלו לחדרו של גד לברכו ולאחל לו בהצלחה אלא ששם הם נתקלו בכתף קרה. גד הודיע בקול מקפיא כי 'החגיגות נגמרו' ומעתה הכל ישתנה. אחד מן העובדים ניסה לשאול בזהירות על איזה 'חגיגות' מדבר המנהל החדש, אלא שגד ביקש בקול חד לא להפריע לו באמצע דבריו. הוא הוסיף שגם זו תרבות שצריכה להיפסק: התפרצות של עובדים זוטרים לדבריו של המנהל. גד המשיך לדבר בקול מדוד, קר, ואיטי, וחבריו הבינו, האיש שהיה עד לא מכבר חברם הפך לאדונם והוא החליט לנצל את מעמדו ולהשתרר עליהם על לא עוול בכפם.
 
ארבעה אין הדעת סובלתן, אלו הן: דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, ופרנס מתגאה על הציבור בחנם [פסחים קיג, ב]

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן