לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

כדי שלא לבייש | מערכת האתר

מסכת סנהדרין דף יא

ת"ר (שנו חכמים)
אין (בית דין) מעברין את השנה אלא במזומנין לה (רק דיינים מוזמנים מראש)
מעשה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי (הזמינו לי לבוקר) שבעה לעלייה
השכים ומצא שמונה
אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד
(מי שלא הוזמן - שיצא)

עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות
ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי


אמר לו שב בני שב, ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך, אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה.

ולא שמואל הקטן הוה (לא הוא הגיע שלא ברשות)
אלא איניש אחרינא (איש אחר)
ומחמת כיסופא הוא דעבד (שמואל הקטן התנדב להודות, כדי שלא יתבייש מישהו אחר)

כי הא (בדומה לכך)
דיתיב רבי וקא דריש (ישב רבי יהודה הנשיא ודרש דרשה)
והריח ריח שום.

אמר מי שאכל שום יצא
עמד רבי חייא ויצא
עמדו כולן ויצאו

בשחר מצאו רבי שמעון ברבי (רבי שמעון בנו של רבי יהודה הנשיא) לרבי חייא
אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא (אתה ציערת את אבי, בכך שיצאת ו"פוצצת" את הדרשה)
אמר לו לא תהא כזאת בישראל.

נקודות למחשבה:
א. בסיפור הראשון של שמואל הקטן, היתה יכולה להיגרם תקלה בכך שהיו מקבלים את דבריו והיו מעברים את השנה כשיש שם דיין שהגיע בלי הזמנה.

ב. מה חשב רבי חייא כשיצא. הלוא היו מרגישים שהאדם שבאמת אכל את השום נשאר, ואז היה מתבייש?

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן