לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

קמצא ובר קמצא | מערכת האתר

מסכת גיטין, דף נה

אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי כח) (מה שכתוב בפסוק)
אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה
אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים (בגלל המעשה בקמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים)
...
דההוא גברא (אותו אדם) דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא (אוהבו נקרא קמצא, ושנואו נקרא בר קמצא)
עבד סעודתא
(ערך סעודה)
אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא (שלח שליח להזמין את האורחים, ואמר לשליח להזמין את קמצא)
אזל אייתי ליה בר קמצא (השליח טעה והזמין את בר קמצא)
אתא אשכחיה דהוה יתיב (בא בעל הסעודה, ומצא את בר קמצא כשהוא יושב בסעודה)
אמר ליה מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא (הרי אתה שנואי)
מאי בעית הכא קום פוק (מה אתה עושה כאן? קום צא!)
אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא (הואיל וכבר באתי, עזוב אותי, ואשלם לך את כל מה שאכלתי)
אמר ליה לא
אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך (אשלם לך חצי הסעודה)
אמר ליה לא

אמר ליה יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך (אשלם לך את כל הסעודה)
א"ל לא
נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה
(לקחו בידו והוציאו)
אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה ש"מ קא ניחא להו
(הואיל וישבו שם תלמידי חכמים, ולא מחו בו, כנראה נוח להם)
איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא
(אלך ואלשין עליהם למלכות)

אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי
א"ל מי יימר
(מי אמר?)
א"ל שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה
(שלח להם קרבן, ותראה אם יסכימו להקריבו)
אזל שדר בידיה עגלא תלתא
(שלח להם עגל משובח)
בהדי דקאתי (בעת הליכתו) שדא ביה מומא
(בר קמצא הטיל מום) בניב שפתים
ואמרי לה
(ויש אומרים) בדוקין שבעין
דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא
(במקום שבדיני ישראל הוא מום, ובדיני הגויים אינו נחשב מום)

סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות
אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח
סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא
(רצו להרוג את בר קמצא בכדי שלא ילשין)
אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג
(כלומר, יחשבו שהסיבה שהרגו את בר קמצא היא בגלל שהטיל מום)
אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.

נקודות למחשבה:

א] הכותרת של רבי יוחנן "אקמצא ובר קמצא חרבה ירושלים". אבל כשקוראים את הסיפור כולו מסתבר שקמצא בכלל לא היה נוכח באף אחת מהמאורעות, אז למה כאילו "מאשימים" אותו.

ב] האם רבי זכריה צדק בכך שלא הסכים להקריב את הקרבן או להרוג את בר קמצא?

Image

תגובות   

-3 #1 קמצא אשםישראל 2008-07-29 00:37
מפני שלא הגיע לסעודה,אילו רק היה מופיע ומסב לסעוד עם אותו אדם, אז עד היום הינו מקריבים שה תמים וחף מפשע לעולה.
בעצם אולי טוב עשה קמצא,מפני שכיום התפתחנו,דמו בנפשיכם אילו כיום הינו שוחטים בע"ח באכזריות ומפרנסים טפילים רק משום היותם מיוחדים ע"ש שמם "לוי".
מסירובו של ר"ז בן אבקולס אנו למדים שני לקחים,האחד,מסיר ות נפש אפילו עד כדי מיתה ובלבד שלא יצא אפילו חשש קיום שגוי של ציוויי הקב"ה,והשני מסירות נפש של תלמידיו שצייתו לו למרות ידיעתם בהשלכות הנוראיות הכרוכות באי הקרבת קורבנו של הקיסר השליט, על דרך "ככל אשר יורוך".
+1 #2 קמצא לא באצחי 2008-07-29 01:21
הסיבה שקמצא לא בא, היא מפני שלא הוזמן, ואולי אפילו לא ידע שיש סעודה.

ברור שלא זו הסיבה של החורבן, לא יתכן חורבן שלם בשל חטאו של יהודי בודד, "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", אמר משה רבינו.

בודאי שנגזרה הגזירה עקב שנאת חינם שהיתה נפוצה, והקיפה את כל או רוב חלקי העם. גם אם השליח היה מביא את קמצא, ובר קמצא היה אוכל סנדביץ בביתו, גם אז החורבן היה מתרחש.

כוונת הגמרא שהחורבן התגלגל באופן כזה, וזה מסמל את הרעיון, ומשקף את הסיבה האמיתית של החורבן.

ועוד הערה: הנביא הושע אומר "זובחי אדם, עגלים יישקון" כלומר, בין אלו שמגלים חמלה מוגזמת לבעלי חיים, ישנם כאלו שמסוגלים לרצוח. בין המקומות הראשונים שהחלו לדאוג לזכויות בעלי החיים, זה גרמניה, לא הרבה שנים אחר כך חיי יהודי היו שווים שם פחות מחייו של חתול מחמד.
מהי שחיטה באכזריות? החנויות מלאות בשר, דגים ועופות. אז אולי לא כל כך התפתחנו?
-2 #3 יובל שרעבי 2008-08-01 15:41
קמצא אשם בגלל שהוא יודע שבר קמצא היו בכאסח והוא יכל לעשות סולחה בגלל זה הואאשם בגלל שהוא לא עשה סולחה שבת שלום.
-3 #4 אילה 2008-08-10 02:18
דווקא בימים אלו עלינו לדעת ללמוד ולהפנים שעלינו ולספוג ביזיונות לשתוק ולא לנקום חלילה
+1 #5 קמצא כמובן לא אשם...שושי 2008-08-10 12:52
רק בגלל שמו הוא נכלל בסיפור. [נוכח-נעדר]

האשמים העיקריים בחורבן הם הרבנים ששתקו והרשו בשתיקתם לפגוע בבר קמצא. לו היו מפעילים את השפעתם על בעל הסעודה, הוא היה מניח לבר קמצא להשאר וכך היתה נמנעת הלשנתו לשלטונות.

גם אחר כך רבי זכריה לא פעל כנדרש. היה עליו להקריב את קרבן המלך כדי לא להעלות את חמתו על היהודים, או לפחות להחליף את הקרבן הפסול בקרבן כשר, בלי לפרסם שהוא הוחלף. [בימים ההם זה היה קל למדי, בלי המדיה המצלמת כל פעולה]
+1 #6 לשושימוטי 2008-08-10 23:43
לא הגיוני שהגמרא מכניסה אותו לכותרת כזאת "אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים", שמשתמע שהוא אשם, רק מפני ששמו דומה לשם של מישהו אחר.

אם בימינו היו כותבים ככה על מישהו, הוא היה זוכה בתביעת דיבה נדיבה...

כמובן הכי קל להאשים את הרבנים, אבל הנקודה של הסיפור זו האוירה ששלטה אז (ואולי גם היום) בירושלים, כמו שכתב יפה צחי.
+3 #7 לפעמים חופרים במקום הלא נכוןמשה 2009-07-26 16:09
מה שר' יוחנן טען הוא שבגלל טעות בשם חרבה ירושלים.
כלומר מה שהחריב זה לא מלחמה גדולה אלא טעות של אדם "זוטר" ביותר (המשרת) שבעקבות טעותו נגרם כל הסיפור.
מה שמעניין הוא שהרבנים יוצאים פה כאילו נקיים, למרות שהם החריבו את המקדש, הם פחדו שיגדירו אותם כניאו - רפורמים ולכן הם לא קיבלו שום החלטה רצינית אלא ישבו בשב ואל תעשה עד שהא החורבן.\
אפשר להבין את זה בשני אופנים, 1 הגמ' מתיחסת לר' זכריה בן אבקולס בציניות - ולא ברצינות לגבי הענוה.
האפשרות השניה - היא שהוא הבין את המצב לאשורו והחליט כי המלחמה לנסות ללהציל את המקדש הוא ניסיון לא רציני, וכן הענוה היא מול ההיסטוריה ולא מול הפסק העכשוי.
+1 #8 האשם הנסתרדב בינשטוק 2009-07-29 23:01
בס"ד
נכון שלכל מי שהוזכר בסיפור אשמה כזו או אחרת למה שקרה.אולם גם קמצא שלא היה נוכח כלל באירוע היה אשם ואולי הכי אשם. קמצא היה חברו הטוב ביותר של בעל הבית שערך את הסעודה. והנה יודע קמצא שחבירו הטוב ביותר עורך סעודה כה גדולה והוא לא מוזמן אליה.שום נורה אדומה לא נדלקת אצלו. האם חברו הטוב התעלם ממנו ולא הזמין אותו? קמצא היה צריך לבדוק מה קורה, איך זה שלסעודה כה חשובה הוא לא מוזמן ע"י החבר הטוב ביותר שלו. התעלמותו או יתכן שהעלבון שבא עליו מנע ממנו לבדוק שמא קרתה טעות כלשהי. הגאווה שלו כמו ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס גם היא היתה מגורמי החורבן.
+2 #9 הפירוש הפשוט והמלא להלןיואל בני ברק 2010-07-09 05:25
אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים. לא מדובר כלל מי אשם.
כמו שכתוב אשקא דריספר חרבה ביתר האם מישהו כאן אשם?
כוונת הגמרא כך:
כשנגזר משמים על ירושלים להיחרב אזי יהיו הרבה שליחים למקום להחריב אותה והיא תחרב.
וכך קרה שירושלים נחרבה כתוצאה מטעות מטופשת של השליח בין קמצא לבר קמצא. והכל בגלל שנגזר עליה משמים אז התגלגל הדבר כך.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן