לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

צרה שהפכה לטובה | מערכת האתר

מתוך הגמרא:
דרש רב יוסף: מאי דכתיב (ישעיהו יב, א) "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני"

במה הכתוב מדבר?

בשני בני אדם שיצאו לסחורה.
ישב לו קוץ לאחד מהן, התחיל מחרף ומגדף.
לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים, התחיל מודה ומשבח.

לכך נאמר: "ישוב אפך ותנחמני".

והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (תהלים עב, יח) "עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם"

אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.

 אלו דברי הגמרא.

א] עולה מכך שהקב"ה "עושה נפלאות לבדו", כלומר שפעמים שנעשה לאדם נס, והוא עצמו אינו מודע לנס שנעשה עבורו.
בדרשתו של רב יוסף יש תוספת. לא רק שבעל הנס אינו מכיר בניסו, אלא הוא מתלונן, מחרף ומגדף, משום שהוא סבור שקרתה לו תקלה. אותו קוץ ששיבש את תוכניותיו - נשלח כדי להציל אותו מטביעה.

 האם כוונתו של רב יוסף ללמד אותנו שכשאנחנו חושבים שקרתה לנו תקלה, עלינו להאמין שאותה תקלה - היא היא הצלה עבורנו? מה דעתכם?

 ב] "אין בעל הנס מכיר בניסו" - כלומר, האדם חושב שהוא ניצל בזכות הזהירות שלו, או בעזרת ה"מזל" שלו שישב לו הקוץ, אבל רבי אלעזר אומר לנו שהתרחש כאן נס. הקב"ה לבדו יודע שזה נס.

 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן