לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

הלכות זהירות בדרכים | אליעזר היון

 לקליניקה של רופא העיניים נכנס פציינט המבקש להיבדק. הרופא עורך את הבדיקה ומאבחן עד מהרה כי החולה שלפניו סובל מליקוי ראייה. לשאלתו של הרופא מספר המטופל כי הוא נהג מונית במקצועו, והוא מבקש, מפציר, ומתחנן בפני הרופא כי לא ידווח על קוצר ראייתו למשרד הרישוי שכן פרנסתו תלויה בכך. האם מחוייב הרופא על פי ההלכה לגלות את אזני הממונים על כך במחלקת האכיפה של משרד הרישוי או המשטרה או שמא זה ענינו של הנוסע ואל לו לרופא, שלא נשאל על כך, לעשות דבר בבחינת "שב ואל תעשה עדיף"?

 
שאלה קרדינאלית זו כמו עוד רבים מסוגה נידונים בספר החדש "נתיבות חיים" – כל בו הלכתי הסובב סביב שאלת שמירת הנפש והזהירות בדרכים שיצא לאור בשבועות האחרונים. אם עד היום נדמה היה כי נהיגה נכונה וציות לתמרורים הוא שאלה של אינטגריטי בלבד באה יצירה זו ומספרת לנו כי את כל דיני, חוקי, וכללי זהירות בדרכים כבר טבעו חכמים שחיו, בעידן, בו כלי הרכב המתקדם ביותר היה מזחלת חורף.
 
שאלת נהיגה בשכרות, האטה לפני פסי רכבת, ציות לתמרור, הדלקת אורות, וחגורת בטיחות הם משתנים הלכתיים מובהקים שתשובות עליהם ניתן למצא בארון הספרים היהודי כמו ספרות השותי"ם, ההלכה והפסיקה. אחד האלמנטים העולים לאורך הקריאה בספר הארוך [800 עמודים] כולו, הוא, כי לשאלות של פיקוח נפש וזהירות בדרכים אין בסיס מגזרי, בשאלות כאלו מקבלים פוסקי ההלכה כולם את ההנחה כי חוקי המדינה והשלטון הם הכללים הקובעים. לשון אחר: בשאלות תעבורה, כולנו ציוניים, גם רבני העדה החרדית שנתנו את הסכמתה הנלהבת לספר.
 
קונספציה זו מובילה אותנו לעובדה הבא: "הרב שך זצ"ל, היה מקפיד מאד שהרכב בו נסע לא יחצה את רף המהירות המותרת. במהלך הנסיעה היה מבקש לבחון את מד המהירות ואם היה מגלה כי מחוג המהירות טיפס אל מעבר למהירות המותרת היה מעיר על כך ללא שיהוי לנהג. גם הקפדתו על חגירת חגורת הבטיחות היתה מפורסמת, שכן הרב שך לא היה מסכים כי הרכב ינוע ממקומו טרם חגר את החגורה כדבעי... [שם עמוד תרעז].
 
ההקפדה וחוסר הסובלנות של גדולי הרבנים כלפי כל סטייה מכללי הנהיגה מוצאת יפה את ביטויה בתיאור הבא: "מעשה בנהג שביצע עקיפה אסורה ומסוכנת שהובילה לתוצאה קטלנית. הוא הובא לפני שופט וקיבל גזר דין של שנה וחצי מאסר. אביו של הנידון הופיע בפני הרב יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, וסיפר לו כי בנו ביצע עבירת תנועה וכו', וכך וכך עונשו. שאלו הרב, ובכן במה אני יכול לסייע לך? ענה האיש ברוב עזות, כי שמע הוא שכבוד הרב מכיר את השופט ועל כן מבקש הוא, אולי יאות כבוד הרב לדבר על ליבו של השופט שיקל בעונשו. שמע הרב זילברשטיין את בקשת האיש והשיב בקול רועד: "אילו הייתי אני במקום השופט, אני מניח שהייתי גוזר את דינו של בנך לעוד כמה שנים. הלא בנך, הרג נפש במעשיו הפזיזים, וישיבתו בכלא עשויה, אולי, לסייע לו בכפרה על המעשה הנורא. כיצד תהין לבקש כי אבקש להקל עליו"? [שם עמוד תשב].
 
הצורך בספר כזה כותב מחבר הספר, הרב אשר מורסקי בהקדמה, הוא מפני ש"הלכות שמירת הנפש הינן מן ההלכות המלוות את האדם בכל יום ויום, הן כהולך רגל, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא נוהג ברכב. אלא שההעלם בהלכות החשובות הללו מצוי עד מאד" או כמו שכתב הרב שריאל רוזנברג במכתבו למחבר: "ובאמת מה שהוא עוסק בו הרי הוא בגדר פיקוח נפש ממש, להציל נפשות מפגע רע בדרך, ובוודאי לו משפט הקדימה". ואמנם דומה, כי אילו ידעו יהודים רבים, כי בשמירה על כללי הזהירות בדרכים, מקיימים הם גופי תורה ממש, ולא רק מצליחים להינצל מהדו"ח המשטרתי, סביר להניח כי קו התאונות הקטלניות המטפס ליניארית כל העת כלפי מעלה, היה, בעזרת ה', מתמתן מעט.
 
בפתח הספר מצויין כי שאלות בהלכה בכל הענינים הנוגעים לשמירת הנפש בדרכים ניתן להפנות לבית ההוראה של רבני 'מערכת שמירת הנפש' בפקס: 100656 0765. כמו כן ניתן להשיג את הספר בהוצאת מערכת "שמירת הנפש במערכת, טלפון 405990 0765
 

תגובות   

+1 #1 אני בדרך כלל לא מגיבהאשדודי 2011-08-12 00:13
אבל הנושא חשוב מאוד
0 #2 איה יופיקובי 2011-09-08 17:04
חשוב מאד
0 #3 ההלכהענבל 2011-09-08 17:04
לןא משאירה כלום בחוץ. הכל כלול בה.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן