לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

בן המלך והמנטור | אליעזר היון

לאחד המלכים הגדולים בימי קדם היה בן יחיד. אהב המלך את בנו זה וחפץ שימשיך את שושלת המלוכה כך שבבא היום יירש את כסאו. לשם כך שכר המלך את אחד מטובי המלמדים שהיו בממלכה, שילם לו הון עתק, וביקש ממנו ללמד את הילד את כל הדרוש לו כדי שיוכל לשמש כמלך מוצלח.

ואמנם עשה המלמד את מלאכתו באופן הטוב ביותר. הוא לא חסך מהנער דבר. הוא לימד אותו שפות שונות, מתמטיקה, מדעים, דיפלומטיה ויחסים בינלאומיים, נימוסים והליכות הכוללים את כל גינוני המלוכה עד שהנער שלט בהם היטיב. בנוסף לימד אותו המלומד את כל חוקי המפשט של הממלכה למען ידע לשפוט ולהכריע בדין כשישב על כיסא מלכותו.
 
לאחר חמש שנות לימודים הודיע המורה למלך כי הוא סיים את ללמד את הנסיך, וכי הוא כשיר לשמש כמלך. האב המאושר הודה בחום רב למנטור המוצלח והודיע לו כי הוא יכו לבקש מה שיחפוץ. החכם אמר למלך כי הוא לא מבקש דבר וכי הוא רוצה להיכנס עם הבן לחדר צדדים שכן הוא שכח ללמד אותו עוד דבר אחד.
המלך נענה בשמחה וביקש לפנות לשנים את אחד מהחדרים הסמוכים לאולם המלך. המורה נכנס עם תלמידו לתוך החדר ומיד הוציא מכיסו שוט ארוך והחל להכות הנער מכות נמרצות. הנסיך חשב בתחילה שמדובר הלצה אך המורה לא חדל ממכותיו הקשות עד שדם החל לזרום מגופו של הנער והוא החל מצווח בכל כוחו וקורא לעזרה. כשהגיעו עבדי המלך אל החדר היה כבר הנסיך מכוסה בדם בכל גופו והמורה נלקח לבית האסורים.
 
כבר באותו ערב חרץ המלך את דינו למוות אך ביקש להביאו לפניו קודם ביצוע גזר הדין. הוא הביט בו בסקרנות ואמר: את עונשך תקבל מיד, אבל בכל זאת חפץ אני לדעת מה עבר בראשך כשבחרת להכות את יורש העצר - את בני, במכות כל כך חזקות?
 
אדוני המלך אמר האיש החכם. כאשר הודעתי לך כי בנך מוכן להיות מלך חשבתי רק על דבר אחד. נכון הוא מלומד ובקי בכל הוויות הממלכה, אך האם כאשר ישפוט הוא את אחד מנתיניו ויגזור עליו עונש מלקות, ידע בעצם מה הוא גזר? הלא עורו העדין לא ספג מעולם כל מכה, והוא לא ידע סבל מה הוא. כל עוד לא יחוש בן המלך בגופו מה הוא כאב, לא יכול להשית בלב שלם את אותו כאב לאחרים. זו הסיבה שהכיתי אותו, שכן כפי שאמרתי, זה הדבר האחד שאותו שכחתי ללמד. המלך קיבל את דבריו הנבונים של החכם ושילחו לביתו.
 
בתורה נאמר "וחי אחיך עמך", מה הכוונה 'עמך'? על האדם לדעת כי ההתייחסות לזולת אינה רק הנהגה מן השפה ולחוץ, האדם צריך לחוש את חבירו, לחוות את סבלו, ורק אז לעזור לו. על משה רבינו מנהיגם של ישראל מספור כי כאשר יצא אל אחיו היה משתתף אתם בסבלותם, שכן מנהיג שלא חש על גופו את כאבם של נתיניו לעולם לא יוכל להבין אל ליבם.
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן