לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

ריכוז הכוחות – המפתח להצלחה | מאמר אורח

 

נזדמן לי לפגוש אמן קרטה (אומנות לחימה יפנית), ושוחחתי עמו על היכולת המופלאה שיש לאנשים במקצועו לשבור אבנים גדולות במו ידם מבלי להיפגע. מהו סודם של אותם אנשים – וכי ידם עשויה מברזל או מפלדה?

 

נוכל להבין את הסוד מתוך התבוננות בדברי רש"י על הפסוק "עם לבן גרתי" (בראשית לב, ח ): "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". יעקב מציין לעשיו שהוא קיים את כל המצוות אצל לבן, במטרה להפחידו ולהרתיעו מלהילחם בו. דבר זה לכאורה משולל הבנה – אילו עשיו היה אדם ירא שמים אשר מבין את ערך המצוות, היה ניתן לומר שכוונת יעקב הייתה להזהירו: 'דע לך כי יהיה זה קשה להילחם בי, מאחר והקב"ה שומר עלי בזכות המצוות שעשיתי', אבל עשיו הלוא היה כופר בכל ("ג' עבירות עבר אותו רשע אותו היום"), וממילא לא האמין בהשגחה פרטית ובכוחן של המצוות, ואם כן מה ראה יעקב לומר לו: 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי'?

 

אבי ז"ל מבאר זאת על פי המשנה במסכת אבות: "איזהו גיבור – הכובש את יצרו". הגיבור האמיתי הוא מי שמסוגל לשלוט על כל איבריו, ולנתב אותם כך שישמעו לו ויפעלו כרצונו ברגע שהוא זקוק להם. מסר זה היה כלול בדברים הקצרים ששלח יעקב לעשיו: 'אף על פי שאינך מאמין בערך המצוות, מכל מקום יודע אתה שאין זה קל לקיימם, ובפרט לא בסביבה כשל לבן, ולשם כך צריך לא רק גבורה רוחנית אלא גם גבורה נפשית ופיזית, עם גבורה שכזו יכול אני לנצח בכל מלחמה' – ואכן מהי גבורה אם לא ריכוז כל כוחות האדם בפעולה אחת!?

 

זוהי גם התשובה לשאלה שהצבנו בתחילת דברינו: סודם של אמני הקרטה הוא ריכוז הכוחות. הם מרכזים את כל כוחות גופם במכה שהם מכים את הלבנה, והכח שמתקבל על ידי מכה זו הוא כח חזק עד שהאבן אינה מהווה כח נגדי, והיא מתפוצצת מיד לרסיסים.

סיפורו של ריש לקיש מדגים יסוד זה בצורה יפה: הגמרא מספרת שלפני שקיבל על עצמו עול תורה, היה ריש לקיש מסוגל לעבור את הירדן בקפיצה אחת, אולם ברגע שקיבל עליו עול תורה כבר לא היה מסוגל לעשות זאת, ורש"י מבאר שם: "מפני שהתורה מתשת כוחו של אדם". והשאלה נשאלת: אילו ריש לקיש היה באמת יושב ולומד יומם ולילה אפשר היה לומר שהתורה התישה את כוחו, אבל בסיפור דנן הוא רק קיבל על עצמו לילך לישיבה, והוא אפילו טרם פתח ספר!?

לאור דברינו לעיל ההסבר פשוט: על מנת להגיע להישג כה עצום היה צורך בגיוס כל הכוחות לשם פעולה זו, דבר הדורש הכנה נפשית ומוכנות רוחנית לא מבוטלת. אי לכך, ברגע שנקודת הכובד אצל ריש לקיש עברה מהישגים גופניים אל לימוד התורה, הוא כבר לא היה מסוגל לרכז ולמקד את כל כוחותיו בקפיצה עד לעבר השני של הירדן.

יתכן מאד שיכולת זו של ריכוז הכוחות אצל ריש לקיש היא שכה הרשימה את ר' יוחנן, עד כדי כך שבראותו עורך קפיצה שכזו הציע לו את אחותו לאישה, בתנאי שיפנה יכולת זו לעבר לימוד התורה. ר' יוחנן היה משוכנע שטמון בריש לקיש פוטנציאל ליהפך לאחד מגדולי הדור, הואיל ותכונה זו של ריכוז הכוחות היא אחת התכונות המרכזיות אשר מאפיינות את תלמידי החכמים הגדולים.

מעניין לציין שגם בימינו, כאשר קוראים על ההכנות שעוברים אתלטים לקראת תחרויות, מתברר שהם מקדישים לא פחות זמן להכנה הנפשית והפסיכולוגית מאשר להכנה הגופית והאימונים הפיזיים, מפני שרק אם אדם מסוגל לרכז את כל כוחותיו הוא יהיה מסוגל לשבור שיאים.

דוגמא נוספת אפשר להביא מעולם המדע. בקוראי את הביוגרפיה של איינשטיין התרשמתי שאמנם נכון כי איינשטיין היה כישרוני ביותר, אך כישרונותיו המתמטיים לא היו יוצאי דופן בהשוואה למדענים אחרים מהשורה הראשונה. למרות זאת היה זה דווקא הוא שהגיע להישגים אדירים, וזכה למעמד של המדען הגדל ביותר שקם בעולם לאחר ניוטון. מה שהביא אותו לכך הוא היכולת שהיתה לו לרכז את כל הכוחות המחשבתיים, הידע והאינטלקט, ולמקדם בבעיה אחת.

בביוגרפיה זו מתוארת פגישה שנערכה בין איינשטיין לג'ופי אשר בא לבקר אותו בשנות העשרים במעונו בברלין. ג'ופי מספר שהוא ביקש להתייעץ עם איינשטיין על תיאוריה שפיתח בתחום הגבישים. הוא הגיע אליו בבוקר, והם התחילו לדבר והמשיכו שעות ארוכות, כאשר איינשטיין קולט במוחו את החומר ומעבד אותו. רמת הריכוז הייתה כבר קשה עבור ג'ופי עצמו, אף שהיה בקי בנושא, אך איינשטיין המשיך לשמוע ולטחון את החומר עד שתיים בלילה, ורק אז אמר שהוא חושב שהבין את הדברים וסיים את השיחה. ג'ופי מסכם שבחייו הוא לא עבר חוויה כה אינטנסיבית של חשיבה, כפי שחווה באותה שיחה עם איינשטיין, ושהוא יצא ממנה סחוט לחלוטין.

הנקודה שצריכים אנו ללמוד מכל האמור היא שאם ברצוננו להגיע להישגים גבוהים, עלינו למקד את כל כוחותינו במה שאנו עושים – במדע, בעבודה, ובעיקר בקיום המצוות ובלימוד התורה.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן