לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

המנורה שנולדה | הרב עזריאל יונה

איש עשיר שהיה מפורסם ברכושו הרב מפורסם היה לא פחות כקמצן מובהק. מעודו לא תרם האיש פרוטה לצדקה ואת הקבצנים הועניים היה מסלק מביתו בצעקות. באחד הימים שמע העשיר הקמצן דפיקות על דלת ביתו והנה שכנו מבקש ממנו כוס בהשאלה. העשיר חפץ לשלוח את שכינו לכל הרוחות אך הלה התחנן כי אורחים הגיעו אל ביתו וחסרה לו רק כוס אחת. כמשכון הוא יפקיד מטבע זהב גדולה. ניאות העשיר בלב כבד וחיכה בציפייה לבוקר לקבל את כוסו בחזרה או להשתמש במטבע.

 

עם בוקר נשמעו שוב הדפיקות בדלת והשכן ניצב בפתח כשבידו שתי כוסות: לפני שעה קלה, הסביר השכן, שמעתי רעש במטבח, וכשניגשתי לשם גיליתי שהכוס שלך הולידה עוד כוס. ההסבר היה נשמע מעט מוזר, אך העשיר הקמצן לא שאל שאלות רבות, שמח, ולקח את שתי הכוסות אל המטבח. כעבור שבוע הגיע השכן שוב, וביקש שמיכה בהשאלה. גם הפעם הפקיד הוא מטבע זהב, והעשיר נענה לו, כשהפעם הוא עושה זאת בשמחה ובקלות.

 

ואמנם ההשאלה השתלמה. עם בוקר שומע העשיר את דפיקות השכן, ובשמחה הוא מגלה כי בידו אכן שתי שמיכות. "השמיכה שלך, הולידה שמיכה חדשה, ועל כן היא שלך" אמר השכן.

 

שבוע נוסף חלף והשכן דופק שוב: האם אוכל לשאול ממך את מנורת הזהב שלך?

 

בוודאי, ענה העשיר. והגיש לשכינו את מנורת הזהב הגדולה שעמדה בסלון.

 

עם בוקר התעורר העשיר והמתין בציפייה לשתי מנורות זהב יוקרתיות. אלא שהבוקר חלף, והשכן לא נראה באופק. המתין העשיר יום ויומיים אך השכן ומנורת הזהב נעלמו.

 

ניגש העשיר לביתו של השכן וביקש לברר היכן היא מנורתו. השכן ניגש לעשיר ובקול חלש וסדוק אמר כי... המנורה נפטרה. הוא פרץ בבכי והסביר לעשיר כמה טובה היתה מנורתו וכו'. העשיר לא האמין למשמע אזניו. רק כשהוא ראה ששכינו מדבר ברצינות התחיל לצווח לכיוונו: הייתכן, מאימתי מנורה עשויה להיפטר? מה זה השטויות האלו?

 

"מי שמאמין שכוס יכולה להוליד, וששמיכה יכולה להמליט, כדאי שיאמין כי גם מנורה יכולה למות" ענה השכן.

 

את המשל הזה מספר המגיד מדובנא, כשהוא מבקש להסביר בכך את האיסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה. אדם מתבקש לא להחמיר על עצמו היכן שלא צריך, וכמובן לא להקל במקום שאין להקל בו. שינויים, הוספות, ופרשנויות, עלולות להוביל בסופו של יום לעברי פי פחת. 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן