לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

עשירי למנין ואחרון לבורסת היהלומים | הרב עזריאל יונה

באחד מלילות שבת כאשר הרב שלום שבדרון זצ"ל דרש על הנושא 'והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה' ניגש אליו יהודי אחרי הדרשה וביקש לספר את הסיפור הבא: אחרי מלחמת העולם הראשונה התעשרו יהודים רבים, וביניהם אני. עסקתי ביהלומים ובכל בוקר התייצבתי במשרדי ששכן בבנין משרדים ענק ברוסיה.

 

באחד הבקרים יצאתי כדרכי למשרד כשבידי מזוודה טעונה ביהלומים. והנה אני שומע קריאה מבית כנסת סמוך – "עשירי למנין, עשירי למנין". ניגשתי וגיליתי שאני החמישי. כעסתי על האיש ופניתי לצאת אלא שהוא התחנן לפני והסביר לי כי זהו יום הזיכרון של אביו והוא מוכרח לומר עליו קדיש.

 

בלית ברירה ישבתי וקראתי תהילים עד שכעבור עשר דקות הגיע אדם נוסף כך שהיינו כעת שישה אנשים. החלטתי לצאת שוב, אך האיש שבכניסה אמר: אילו היה זה יום היארצייט של אביך היית רוצה שאשאר? אנא תישאר בשבילי.

 

השתכנעתי, והשלמתי עם העובדה כי חלק מהתכניות שלי לבוקר זה התבטלו. רק בשעה שמונה וחצי התאסף המנין והתפילה החלה. כל העת חיכיתי שמא יגיע יהודי נוסף ואוכל לצאת מוקדם אך לא כך קרה ונאלצתי להישאר עד סוף התפילה. בשעה מאוחרת הגעתי לכיוון המשרד אלא שאז אני רואה את אחד ממכרי רץ לכיווני וצועק לי: הסתלק מכאן מיד, הסתלק!

 

התברר כי זמן קצר קודם לכן השתלטו הבולשביקים על הממשל ברוסיה, פרצו אל בורסת היהלומים, הרגו יהודים שעבדו שם והחלו לאסוף את שלל היהלומים.

 

הסתובבתי במהירות ועוד באותו יום הצלחתי להיחלץ מרוסיה עם כספי. אילו לא הייתי ממתין עד לסוף המנין, קרוב לוודאי שלא הייתי היום בין החיים כדי לספר סיפור זה. הרב זכאי שהביא מעשה זה הסמיך לכך את הפסוק בתהילים "פועל ישועות בקרב הארץ" [עד, יב].

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן