לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

השאננות המסוכנת בחינוך | הרב עזריאל יונה

יוסף החליט ביום מן הימים לקנות עז חולבת שתגור בחצירו. וממחשבה למעשה יצא אל הכפר הסמוך כדי לקנות את העז.

 

קנה יוסף את העז, תלה בצווארה פעמון, ואל הפעמון קשר חבל עד לזנבו של החמור עליו רכב. כעת היה יוסף רגוע, בכל זמן שהיה הפעמון מצלצל ידע שהעז מאחוריו ואין הוא צריך לדאוג.

 

והנה משכה התהלוכה המוזרה את תשומת ליבם של שלשה גנבים שהחלו להתדיין ביניהם: אמר הראשון – אני מסוגל לגנוב את העז, השני אמר – אני מסוגל לגנוב את החמור שהאיש רוכב עליו, והשלישי אמר אני מסוגל לגנוב את הבגדים שאותם לובש הרוכב על החמור.

 

התגנב הגנב הראשון התיר את הפעמון מצוואר העז ותלה אותו בזנב החמור. התיר את החבל ולקח את העז. יוסף המשיך לשמוע את הפעמון והיה בטוח שהעז מאחוריו.

 

הגנב השני ניגש ליוסף ואמר: מדוע אתה תולה פעמון בזנב החמור, וכי זו אופנה חדשה? הביט יוסף לאחוריו ונחרד: העז נעלמה. אמר הגנב ליוסף: וודאי לא הספיק הגנב להתרחק רוץ ואני אשמור לך על החמור. יוסף ירד והחל לרוץ בדרך ממנה הגיע. לאחר ששב בידיים ריקות הבין שנגנבו ממנו גם החמור וגם העז.

 

הלך יוסף בתשישות ורגליו כבידות עליו עד שהגיע לבאר מים. לצד הבאר ישב אדם ובכה. מה לך בוכה שאל יוסף את הגנב השלישי, נפל לי ארנקי המלא במטבעות זהב לתוך הבאר אמר האיש.

 

יום קשה הוא אמר לו יוסף, גם אני איבדתי את העז והחמור שלי.

 

שטויות, אמר הגנב, הוצא לי את הארנק מהבאר ואשלם לך סכום שבו תוכל לקנות שני חמורים ושני עיזים. שמח יוסף פשט את בגדיו וקפץ אל תוך הבאר.

 

כשעלה בידיים ריקות גילה שגם את בגדיו גנבו ממנו.

 

בספר 'אמונה שלמה' המביא את הסיפור הזה מציין כי חסרונו של יוסף היה עובדת היותו שאנן. אם היה מעיף מבט לאחור מידי פעם, העז לא היתה נגנבת, וכל שרשרת הארועים שהותירה אותו בלא בגדים לא היתה מתרחשת.

 

אנשים רבים רוכבים על חמורם, עסוקים הם בעניני עבודה בעניני הבית, ואין להם פנאי לבדוק מה קורה עם ילדיהם. הם שאננים, רגועים מקול הפעמונים שברקע ולא חושבים שמשהו רע עלול להשתבש. הילדים הולכים בעקבותינו, הם אומרים לעצמם, ולא מודעים לכך שעלול להגיע חבר רע, סרט לא טוב, וכשהם מתעוררים – זה כבר מאוחר מידי.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן