לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

סדר בריגושים | דוד הוד

"המשימה"

לאחר צאתם של בני ישראל ממצריים, הצטווה העם לתרום מכספו, עבור בניית ה'משכן' שהוא בעצם היה סוג של 'בית מקדש נייד' שליווה את עמנו בדרכו ממצרים לארץ ישראל.  בין הדברים שעשו מתרומות אלו, הייתה ה'מנורה' המוכרת לנו מסמל המדינה.

   

כאשר המשכן ובית המקדש היו קיימים, הצטווה העם להדליק אור במנורה זו לכבוד הבורא ע"י ה'כהן גדול'.

     

אנו, בכבודנו ועצמנו, הגשמיים והמגושמים, האסורים בשלשלאות 'חמשת החושים' אמורים להדליק אור על פי בקשתו של בוראנו... לכבודו!? מי אנחנו ומה אנחנו בורא כל האורות והמאורות, שציוויתנו להדליק ל-ך אור?

  

מביטים אנו אל אינסופיותו של היקום. רואים אנו את עוצמתה של השמש היוקדת. רואים אנו את פנסי הבורא מגיחים משמים מידי לילה. הם מבליחים מתוך האפלה, ומקשטים את הקוסמוס בקסמיהם... שאנו  נדליק  לכבודו  'אור' ???

     

...זה היה בזמנם של התנאים, לפני אלפיים שנה. הקיסר האזורי ששלט על ארץ ישראל, הגיע לרבי יהושע בן חנניה. הקיסר דרש: תראה לי את אלוקים.

   

הם נפגשו בצהרי חום היום הקיצי. 'תפעל לפי ההוראות' אמר לו הרב: עכשיו, תתמקד בשמש. המלך אמר, תחפש דרך אחרת להוכחה, אינני מצליח להסתכל עליה... ענהו הרב; ואיך את בוראה תנסה לראות...?  

   

או קיי, תכל'ס לגבינו מה זה אומר?

   

אכן, 'להדליק אור לכבוד אלוקים' זכו עם ישראל בזמן שהמשכן ובית המקדש היו קיימים. כיום, שהם אינם קיימים...  האם אין לנו את הזכות...???

    

אכן, את הזכות יש לנו, ובהחלט שהיא גם חובה.

  

כל נשמה, היא כמו נר. מבקש מאיתנו בוראנו, באהבתו אלינו: תדליקו כל פעם מחדש את נר רצונותיכם הכנים, לעשות עוד מצווה ולהתקרב עוד קצת אל הבורא. תדליקו את טוהר כוונותיכם בעשותכם את המצווה, שתהיה לכבוד הבורא בלבד ולא בגלל שזה חלק משגרת חיינו בשנה האחרונה, או אולי ממתי שהיינו עוד קטנים.

    

את נר כישרוננו, נר אהבתנו, מה שמסעיר אותנו וסוחט את נימי ההתלהבות שלנו, צריך לשמור, קודם כול, לכבוד פעולות רוחניות: קיום מצווה מסוימת \ לימוד תורה \ תפילה או תפילות. הערוץ שלנו עם בוראנו, אמור להיות הערוץ הנערץ עלינו מכל אחד אחר, יותר מסוג המוזיקה הנערץ עלי ויותר מז'אנר הסרטים האהוב, ויותר מסגנון הספרים המרתק.

   

חייבים להיות סדרי עדיפויות, עבור מה שמור עומק הלב שלי, פסגת הרגש שלי. צריך לעשות סדר! הדברים שלשמם ירדנו לעולם, אמורים לקבל העדפה ראשונית.  

    

כל נר חשוב. הבערתן, של נרות רבים בתוך נשמתנו, הופכים ברבות הימים ללהבה גדולה, לאבוקה גבוהה, למדורה של אהבה. אהבת נצח, שלי לבוראי.

   

יש לי את כל הכבוד והזכות להדליק נר לכבוד בוראי...

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן