לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

לפעמים עדיף לא לדרוש | הרב עזריאל יונה

הסיפור הבא שארע לא מכבר ממחיש עד כמה יש להיזהר בכבודו של הציבור, ואת התועלת שניתן להפיק מכך.

 

סיפר הרב לוינשטיין על ראש ישיבת היכל התורה הרב קושלבסקי שהיה נוסע פעם בשנה לאיטליה על מנת לאסוף כספי צדקה עבור הישיבה.

 

בשנה אחת כשהגיע לדרוש ונתלו מודעות ברחבי העיר כי תלמיד חכם גדול הגיע מארץ ישראל לדרוש בבית הכנסת, ניגש אל הרב יהודי עם זקן לבן שביקש לדרוש לפניו.

 

היה זה לפני תפילת מוסף, והיהודי הבין כנראה שכדאי לו לדרוש כעת כאשר בית המדרש מלא על גדותיו. הרב הסכים והזקן עלה לדבר.

 

אלא שהוא לא חדל מלדבר. במשך שעה ורבע הוא נאם לפני המתפללים שהחלו להזיז את השולחנות, להשמיע קולות כדי להסב את תשומת ליבו כי הגיע הזמן לסיים את דרשתו, אך לאיש, מסתבר, זה לא הפריע וכאמור, רק לאחר 75 דקות הוא ירד מהבמה.

 

כעת עלה הרב קושלבסקי לדרוש ואמר: במסכת פסחים נאמר: שמעון העמסוני היה דורש את כל ה'אתים' שבתורה [כלומר כל מקום בו כתוב בתורה המילה 'את' הוא היה דורש אותו], כיוון שהגיע ל'את ה' אלוקיך תירא' פרש, כלומר עזב את כל ה'אתין' שדרש.

 

שאלו אותו תלמידיו: "מה עם כל ה'אתין' שדרשת? מה יהא אתם?

 

אמר להם: כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה.

 

'גם אני' סיים הרב, 'כל שנה נטלתי שכר על הדרשה, השנה ברצוני לטול שכר על הפרישה', וירד מהבמה.

 

באותה שנה סכום הצדקה שנאסף, היה כפול מבכל שנה...

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן