לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

מה זאת אהבה | הרב עזריאל יונה

בעיירה שאדיק התגורר יהודי שהיה 'מלשין' כלומר, בכל עת מצא היה מוסר לשלטונות את סודותיהם של יהודי העיירה ומסב היה להם צער גדול. מאידך לא יכלו היהודים לעשות לו דבר שכן, כל ניסיון עלול היה להיגמר בהלשנה נוספת שתוצאותיה קשים ומרים.

 

מלבד הצרות שהיה מסב לקהילה דרש המלשין לשבת 'במזרח' של בית הכנסת כלומר בשורת המכובדים. כמו כן הוא דרש שיעלו אתו לתורה בעלית 'שישי' המכובדת כיאה למעמדו. בני הקהילה מילאו באלם אחר דרישותיו.

 

באחד הימים נפטר רבה הזקן של העיירה ובמקומו מונה רב גדול בתורה שבחר לשכון דווקא בעיירה קטנה. כאשר שמע הרב על מעלליו של המלשין החליט ללמדו לקח.

 

כאשר הגיעה השבת והגבאי העלה אותו לתורה כבכל פעם, קם הרב, דפק בחזקה על העמוד וצעק: "מה לך ולתורה, מה לפה משוק. שמוסר את ממונם ונפשם של ישראל לשלטונות ולברכה על התורה"?

 

המלשין ניסה להכות את הרב אך המתפללים מנעו זאת ממנו והוא יצא בחרי אף מבית הכנסת.

 

עברו חדשים ספורים והרב הוזמן להיות מוהל באחד מכפרי הסביבה. עם התקרבם לכפר ראו הרב ותלמידיו את המלשין דוהר על סוס לקראתם. התלמידים רעדו מפחד, אך הרב נשאר שלו.

 

הסוס הדוהר התקרב, המלשין ירד ממנו ניגש לרב. למרבה התדהמה ניגש האיש אל הרב, ירד על ברכיו, ואמר בהכנעה: יסלח לי כבוד הרב על מה שעוללתי לו.

 

לאחר שעזב האיש את המקום שאלו התלמידים את הרב: מה ארע פה?

 

ענה הרב: במשלי נאמר 'כמים הפנים לפנים, כך לב האדם לאדם'. כשם שאדם אוהב את הזולת, כך יאהב הזולת אותו. בדיוק כמו מראה וכמו הפנים שנשקפים במים. כאשר התקרב האיש לעברי התחלתי לחשוב בדעתי כמה אומלל אותו איש הרחוק מדרך התורה, כמה מסכן הוא שהגיע לשפל מוסרי כה גבוה, והיפכתי בזכותו בכל יכולתי.

 

כל טינה שהיתה לי בלב נעקרה, והתמלאתי אהבה אליו.

 

גם הוא, כתמונת מראה, איבד את הטינה, ואמר לעצמו, אולי הרב צודק, אולי הוא עשה את מעשהו לשם שמים ולא לקינטור, ומתוך כך נתרכך ליבו והוא ביקש סליחה. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן