לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

עם המהר"ם בגן עדן | הרב עזריאל יונה

המהר"ם מרוטנבורג, מגדולי הראשונים, נאסר כידוע על ידי השלטונות בבית האסורים 'איינזישהיים' לאחר שנתפס כשניסה להגר לארץ ישראל. הקיסר הגרמני דרש כופר גדול מאת היהודים מתוך ידיעה כי הם ימהרו לפדות את רבם הגדול בכל מחיר.

 

אלא שהמהר"ם מרוטנבורג הפתיע את העסקנים שהצליחו לאסוף את הכסף והכריז כי הוא לא מוכן שישחררו אותו בשום אופן.

 

הוא הזכיר את הנאמר במשנה "אין פודין את השבויין יותר מכדי דמיהן'' כדי שארועי שביית השבוים לא יהפוך לדבר של קבע, ועל כן הוא מעדיף להישאר בבית האסורים.

 

מארגני השחרור ניסו לדבר על ליבו, ואף ציינו שבעלי התוספות כתבו שכאשר מדובר באדם שהוא מופלג בחכמה ניתן לפדותו גם ביותר מכדי דמיו, אך המהר"ם סירב לשמוע.

 

וכך ישב המהר"ם שנים רבות בבית האסורים, עד שנפטר כשהוא אסור במגדל בודד.

 

היהודים ביקשו לקבור את רבם הגדול, אך השלטונות אסרו על כך.

 

לאחר זמן רב בו היתה מוטלת גוויתו של המהר"ם במגדל, הצליח יהודי עשיר לבא בדברים עם הרשויות ולאחר ששילם סכום כסף גדול קיבל הרשאה לטפל בקבורתו של המהר"ם. ואמנם היהודי בעצמו זכה לטפל בקבורתו של המהר"ם הקדוש ולהביא אותו לקבורה.

 

למחרת יום הקבורה נפטר העשיר והיה הדבר לפלא.

 

כעבור ימים ספורים הגיע העשיר לאחד מידידיו בחלום וסיפר לו כי בלילה שלאחר קבורת המהר"ם בא אליו המהר"ם בחלום, ואמר לו: יישר כה שהבאת את גופי לקבורה, וחפץ אני לגמול לך טובה. האם תחפוץ בעשירות גדולה לך ולזרעך עד עולם, או שתסתלק מיד מן העולם ותהיה במחיצתי בעולם הבא?

 

העשיר בחר באפשרות השניה והוא זכה להיות עם המהר"ם בגן עדן.

 

הגאון מווילנא אמר על עצמו כי הלוואי ויזכה להיות במחיצתו של אחד מקטני הראשונים בעולם הבא, והנה היהודי הזה, בעל בית פשוט, זכה להיות עם הגדול שבהם.

 

מסירות הנפש, והבחירה בחיים הנצחיים הם שעמדו לו לאותו עשיר לזכות לשכר כה גדול.

 

[על פי לקח טוב]

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן