לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

מעלת התרומה ללא כוונה אישית | הרב עזריאל יונה

כשיסד רבי חיים מולאז'ין את ישיבת ואלוזין המפורסמת שלח שליחים לכל קצוות הארץ כדי להתרים יהודים למען הישיבה. אחד מן המשולחים היה מגיע בכל שנה לכפר והיה חוזר משם עם סכום נאה, כאשר בפנקסו צויין כי כפרי מסויים תרם בכל שנה 50 רובלים – סכום עצום באותם ימים.

 

שנים אחדות לאחר מכן ביקש המשולח שרבי חיים יעמיד לרשותו סוס ועגלה כדי שהוא לא יצטרך ללכת רגלית בין הכפרים. ניאות רבי חיים לכך והעמיד לו מקופת הצדקה סכום כסף על מנת שיקנה סוס ועגלה. המשולח גם ביקש לרכוש בגדים יפים כדי להופיע בבתי הנדיבים כאיש נכבד, וגם לזאת התרצה רבי חיים.

 

אלא שבאותו שנה חזר המשולח עם סכום נמוך במיוחד. התברר שהכפרי שראה את בגדיו היפים, ואת הסוס והעגלה החדשים התכעס ואמר כי הוא לא יתרום יותר מאומה, והוא אף מצטער על מה שכבר תרם.

 

רבי חיים שמע על כך וביקש להצטרף לנסיעה הבאה לאותו כפר. ואמנם הגיע הרב אל ביתו של הכפרי שחרד לקראתו וכיבדו עד מאד. שאל אותו רבי חיים מה ראה להפסיק את תרומתו, והלה השיב, כי הוא שמח לתרום לישיבה, אך הוא לא מעוניין לתרום למען סוס עגלה ובגדים יפים.

 

שאל אותו רבי חיים אם הוא למד חומש, כשהלה השיב בחיוב הקשה לו רבי חיים מפרשת תרומה: בצלאל שהיה כידוע איש חכם לב וחכמינו מספרים כי ידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, מוכתר בתורה כיודע לעשות זהב ובכסף וכו', משל זו היא מעלתו. האם לא לפחיתות כבוד נחשב התואר 'יודע לעשות בזהב' לאדם גדול כמו בצלאל?

 

תאר לך שעל ראש ישיבה מפורסם יהיה כתוב, הלמדן הצדיק החכם, וה... חייט, האם אין הדבר מבזה אותו?

 

השיב רבי חיים: במשכן היו מקומות שונים. קדש הקדשים, וההיכל, ועזרת הכהנים, ועזרת ישראל וכו'. כל מקום היה קדוש מחברו. מטבע הדברים היה רוצה כלאחד שכספו יגיע אל המקום הקדוש ביותר, כלומר אל קודש הקדשים, ולא אל עזרת נשים למשל?

 

מה יעשו?

 

לכן בחר הקב"ה בבצלאל שידע לצרף אותיות, ברוח קדשו ידע את כוונתו של כל תורם. מי שכוונתו היתה לשם שמים כספו היה אכן מגיע למקום הקדוש ביותר, אולם מי שכוונתו לשם כבוד ונגיעות אישיות, היה אכן כספו מגיע למקומות קדושים פחות. זו הכוונה שבצלאל ידע לעשות בזהב ובכסף.

 

כך גם אתה, סיים רבי חיים. אם כספך מגיע ממקום נקי, 'לשם שמים', אזי הוא יגיע הישר אל לומדי התורה, אל הבחורים השקודים על דפי הגמרא יומם וליל. אולם אם כוונתך לשם כבוד, הרי שהכסף יגיע כדי להאכיל את הסוס וכדי לקנות בגדים למשולח.

 

גם זו מצווה ללא ספק, אך פחותה היא מהתורם לשם שמים.

 

[על פי לקח טוב].

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן