לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

אתה שרוי בלא אשה? איבדת את שם ה'אדם' שבך | הרב עזריאל יונה

בגמרא במסכת יבמות נאמר: אמר רבי אלעזר, כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר "זכר ונקבה בראם, ויקרא את שמם אדם".

 

ואמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, שנאמר ''השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם''.

 

הדברים של רבי אלעזר, שמוזכרים לעתים קרובות באירועי חתונה, שבע ברכות, ובימי נישואין, אינם סוג של מטפורה, או אליגוריה, בנוסח השיר הפופולארי – 'בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך אני בעצם כלום' של שלומי שבת...

 

זו אינה דרכם של חז"ל.

 

רבי אלעזר מבקש להעביר לנו מסר ברור: אדם שאינו שרוי עם אשה, פוגם בשם 'האדם' שבו, בזהות האנושית הכוללת שלו. מדוע? מה עושה אשה?

 

ישנם מספר פירושים שנאמרו לדבר. 'עיר בנימין' מזכיר את דברי המדרש כי כאשר נברא  האדם הראשון, היה זה במתכונת של דו פרצופיות, במובן הפשוט של המילה. לאדם היו שני פרצופים – זכר ונקבה. כאשר ראה האלקוים כי האדם זקוק לאשה – ניסר את גופו וכך נוצרו שני אנשים – אדם וחוה, זכר ונקבה. כיוון שכך, האדם השלם, הראשון, היה מחובר לאשה, וכל ההפרדה ביניהם היתה לצורך זיווגם. אם אדם בוחר שלא לחיות עם אשה, הרי הוא חצי בן אדם, בדיוק כמו שזה נשמע.

 

פירוש יפה נוסף שייך לבעל 'עיון יעקב' המסביר כי האדם כידוע נקרא בשמו על שם ה'אדמה' ממנה נלקח? מה שלא ברור הוא מדוע הוא נקרא דווקא בשם 'אדמה', הלא לקרקע ממנה נלקח יש שמות תנכיי"ם נוספים: ארץ, תבל, קרקע. בעל 'עיון יעקב' סבור כי השם 'אדמה' מסמל אדמה המצמיחה פירות. זהו מהותו של השם 'אדמה'. להבדיל מתבל, ארץ, וקרקע. הוכחה לכך הוא מוצא בפסוק שבספר בראשית: "ואדם אין לעבוד את האדמה, וקין היה עובד אדמה". אדם שאינו עובד את האדמה כדי להצמיח ממנה פירות ['מי שאין לו קרקע'], ואינו נושא אשה כדי לזכות לפרי בטן, הרי שהוא מתכחש ליישובו של עולם, להישרדותו של המין. התנהגות כזו נוגדת את טבעו של האדם, ואיש כזה אינו נחשב ל'אדם'.

 

לבסוף אציג את פירושו של הרב אליהו דסלר, אודות כוחה של נתינה.

 

הרב דסלר בספרו 'מכתב מאליהו' עוסק רבות במהותה ויסודה של ה'נתינה', ושל ה'אהבה'. ההנחה הרווחת על אהבה היא כי אהבה היא תחושה נעימה, שחוויתה היא משהו שנקלעים אליו במקרה אם יש לנו מזל, החלק הקשה שבאהבה לפי גישה זו, הוא מושא האהבה כלומר היכולת למצא מישהו מתאים שגם נזכה באהבתו. לאחר שנוצר 'הקליק' הראשוני נדמה כי הרגע הזה הוא שעת האחדות המרוממת ביותר החוויה המרגשת ביותר בחיים- נס של אינטימיות פתאומית.

 

אלא שגישה זו מוטעית ביסודה. אהבה כזו אינה אהבה אלא סוג של אגוצנטריות, הנאה עצמית, וסיפוק דחפים. אהבה טהורה מגיעה רק בעקבות נתינה, וזו הסיבה לקשר ההדוק כל כך בין אם לבנה, בין הורים לילדיהם.

עולם שאין בו נותן ומקבל, הינו עולם קר נטול רגש שלא יוכל לשרוד. הגורם היחידי שמאפשר לבני אדם ללדת ילדים, לדאוג להם, ולטפל בהם, היא אותה נתינה שמייצרת את האהבה שמתגברת על כל הקשיים.

 

אדם ששרוי בלא אשה, לוקה במהותה של האהבה, של הנתינה. הוא לא רוצה להעניק, ואולי הוא אפילו לא רוצה לקבל. חסר לו את אותה אלמנט בסיסי שמניע את העולם, ומכיוון שכך חסר לו בשם הבסיסי כל כך – אדם.

 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן