לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

ממה נגעל המלך? | הרב עזריאל יונה

 ירחמיאל חש שליבו כבר לא יעמוד במתח. ההודעה כי המלך צפוי לבקר אצלו בבית, בכבודו ובעצמו, היתה בשורה שהוא התקשה לעמוד בה.

 

הוא אמנם היה אדם אמיד, מעשירי הגליל, ובכל זאת, לא כל אדם זוכה בחייו לארח את המלך.

 

ירחמיאל התחיל להתכונן לביקור הממלכתי כבר ביום בו הגיעה אליו ההודעה. במשך שלשה חדשים הוא הריץ את עבדיו משרתיו הרבים לבדוק אצל יודעי דבר מה בדיוק אוהב המלך, מנה ראשונה, שניה, ושלישית.

 

גם הקינוחים זכו ליחס מיוחד, וסוגי הסלטים השונים. לאחר שהתשובות שקיבל השביעו את רצונו החל במסע הרכש.

 

הוא שלח את עובדיו לקצב ששמו יצא לתהילה בכל הגליל. לשליח ניתנה הוראה לא לחסוך בכסף ולהבטיח לקצב תשלום מיוחד, אם יבטיח להביא את הנתחים היפים ביותר שיעלו באמתחתו.

 

כך גם אצל הירקנים, הדייגים, האופים, והקונדיטורים. לבישול עצמו נשכר שף בעל מוניטין מעולים.

 

אז, כשהחלק הקולינרי היה מאחוריו, החל ירחמיאל לתכנן את מראה הסביבה. הגנן שלו עבד שעות נוספות, והמעצבת פנים של ביתו תכננה את כל  הרהיטים מחדש.

השולחן נוקה וצוחצח והחלונות הוברקו.

נותרה רק שאלת הכלים. אשתו של ירחמיאל הזכירה לו כי במחסן שלהם שוכן אחר  כבוד סט צלחות מזהב טהור אתו לא עשו שימוש מעולם מחשש שינזק.

ירחמיאל התרגש והודה לאשתו: אם לא עכשיו, כשהמלך מגיע, אימתי נשתמש בכלים??

יום קודם בואו של המלך הועלו כלי הזהב והונחו אחר כבוד על השולחן.

 

גם המלצרים לבשו את הבגדים המיוחדים שנרכשו עבורם כששמו של המלך חרות באותיות זהב בפינת כל בגד, והתזמורת עמדה הכן.

שעת השין הלכה וקרבה, ואכן בשעה 12 בצהריים נראה ענן אבק מרחוק.

ירחמיאל ידע, זוהי שיירתו של המלך. ואמנם כעבור שעה קלה הופיעו הפרשים, החצוצרנים, המרכבות, ובתווך המרכבה של המלך.

המלך ירד וחילץ את עצמותיו, הביט סביב ונהנה ממראה עיניו. הכל סודר על הצד הטוב ביותר. ירחמיאל ניגש, נישק את ידו בהכנעה והזמינו אל ביתו.

המלך נכנס אל הבית ושוב נהנה מהסדר המופתי, ממדי המשרתים ומהריחות הנעימים שעלו מן המטבח.

 

המלך התיישב והמלצרים ניגשו והחלו למזוג את המזון היקר והמשובח לצלחות.

המלך ניסה לטעום, ואז ארע הדבר.

 

הוא הדף את הצלחת ממנו והלאה ואמר: פוי, מה זה הדבר הזה?!

נשמתו של ירחמיאל כמעט ופרחה. שלשה חדשים של תכנונים, והמלך לא מרוצה. הוא גם לא הבין, כיצד ייתכן, השף המומחה ביותר בגליל הוזמן לבשל, לא ייתכן שהוא הקדיח את מזונו!

ירחמיאל ניגש למלך ושאל בקול שבור מדוע אין האוכל מוצא חן בעיני הוד מלכותו.

 

המלך השיב: האוכל בסדר, אבל תראה את הצלחות...

ירחמיאל התבונן וראה כי הצלחות אמנם עשויות מזהב, אך הן מטונפות משהותן הארוכה במחסן. מה שווה כל האוכל, שמע  את קולו של המלך, אם הוא מוגש בכלים מלוכלכים?

 

משל זה נאמר על ידי החפץ חיים, והוא ממחיש את המציאות הכה מוכרת לכולנו, בה אדם עשוי להתנהג כיאות, לעזור לחבר, לנהוג בנימוס, אלא שכאשר הוא פותח את פיו יוצאים ממנו דיבורים לא יפים, לשון הרע, רכילות, מילות גנאי וכו'.

 

כל הדברים הטובים שאכן קיימים בו, מקבלים טעם לוואי שכן הם שוכנים בתוך כלי שאינו נקי. ייתכן שהם בתוך צלחות מזהב אולי, אבל למרבה הצער הן מטונפות. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן