לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

מתי ממשיכים הבנים את האב? | הרב עזריאל יונה

 

מספר הרב גלינסקי: יהודי אחד גידל משפחה לתפארת, השיא את צאצאיו וזכה לרוות נחת מהילדים. כשהגיע לגיל זקנה קרא לבנו הגדול ואמר לו, כל עוד יכולתי טרחתי אני למענך ועזרתי לך, לאחר שאעבור לעולם שכולו טוב, מה תעשה אתה למעני?

 

ענה הבן: תנוח דעתך אבא, אלמד כל יום פרק משניות עבורך.

 

קרא האב לבנו השני ואמר לו: מה תעשה למעני לאחר שאעבור לעולם האמת?

ענה הבן: אייסד גמ"ח על שמך אבא, גמ"ח הלוואות, וכך כל מעשי החסד והעזרה לאנשים שייעזרו בגמ"ח יזקפו לזכותך.

 

קרא האב גם לבן השלישי, וזה הבטיח ללמוד עבורו בכל יום את הדף היומי, בתלמוד הבבלי, ובתלמוד הירושלמי. גם הבנים האחרים הבטיחו כי ילמדו ויעשו מצוות עבורו. אחרים הבטיחו כי ירבו במעשי חסד לעילוי נשמתו.

 

שמח האב וקרא לבנו האחרון בן הזקונים ושאל אותו את אותה השאלה: מה תעשה למעני לאחר שאפטר מן העולם.

 

אמר לו הבן בא אחרי ואראה לך מה הכנתי לך. הסתקרן האב וצעד בעקבות הבן עד שהגיעו למדרגות המובילות אל המרתף.

עמד הבן בראש המדרגות, כולו סקרנות: מה הכין לו הבן במרתף?

הדליק הבן נר ואמר לאביו: בכבוד.

 

התקדם האב והבן עומד מאחוריו עם הנר. אלא שהמרתף היה חשוך לגמרי, והאב לא ראה כלום, גופו הסתיר את הנר שהבן החזיק מאחוריו.

רטן האב ואמר: אני לא רואה כלום, בא תחזיק את הנר מלפני וכך אוכל לראות.

אמר הבן: זה לא מכובד אבא שאלך לפניך, אני אלך מאחוריך ואחזיק את הנר.

 

התרגז האב: מה עוזר לי הכבוד, אני בחושך ולא רואה כלום.

אמר הבן: אם כל נשוב אל עקבותינו אל האור.

אמר האב: אבל רצית להראות לי משהו במרתף?

אמר הבן: כבר הראיתי לך. והסביר: לאחר פטירתך כולנו נעשה לך כבוד, נלמד עבורך ונגמול מעשים טובים, וכבר נאמר 'נר מצווה ותורה אור'. אבל מדוע שתצפה שנאיר את הנר מאחוריך? מדוע לא תדליק אתה את הנר ותאיר לעצמך?

אתה עדיין חי, כוחך במתניך ואתה יכול ללמוד בעצמך דף גמרא ופרק משניות? אתה יכול להקים גמ"ח ולעשות חסדים בכספך שעדיין אתך?

 

סיפור זה גם מבטא את מושג הנחלות והירושה שבעם ישראל. אדם נשלח לעולם עם כלים מיוחדים וכוחות מסויימים כדי להשלים את ייעודו.

 

אם ניתן לו עושר – הוא ניתן כדי לעשות אתו שימוש לקראת הייעוד המושלם. אם הוא לא הספיק למלא את ייעודו, ממשיכים בניו להגשים זאת. זהו עומק המושג נחלה: המשך השלמת הייעוד של האב. הדבר נכון גם ביחס מלכות וכהונה. כהן ומלך מורישים את התפקיד לבניהם שימשיכו את הייעוד שאליו נשלחו לעולם. 

 

אמנם בניו של האדם ממשיכים להשלים את ייעודו, אולם אין ספק כי החובה הראשונית שבעניין מוטלת על האדם עצמו. אין הוא יכול להתנהל באופן שבו הוא עושהה ככל העולה על רוחו, כשבליבו הוא משקיט את מצפונו כי 'בניו יהיו אלו שימשיכו אותו'. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן