לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

הניצוץ | ישראל אדלר

היה זה במחנה עבודה בסיביר, אחד מאותם מחנות בהם ריכזו הסוביטים פלטים שנמלטו מאימת המלחמה, אך דרכוניהם הצביעו על כך כי הם אזרחי מדינות אחרות.

Image

 

יהודים רבים שהו בסיביר בתקופת מלחמת העולם השנייה,יהודי אחד ששרד את הקור והסבל ועלה ארצה, סיפר לימים עובדה מעניינת שאירעה בצריפו אשר במחנה העבודה.

 

לילה אחד, סיפר אותו יהודי, עמדנו לעלות על יצוענו, כאשר רופא המחנה נכנס אל צריפנו מלווה בשני אחים. מתוקף תפקידו לשמור על בריאות החוסים במחנה, היה הרופא עורך בדיקות רפואיות מפעם לפעם, ובאותו לילה הוא החליט לבדוק את דרי הצריף שבו התגוררתי.

איש איש בתורו ניגש אל הרופא, והשתדל להתייצב ולהזדקף ככל הניתן, לבל יואשם חלילה כי חולה הוא ואינו מסוגל לעבוד. ברוך ה', הביקורת הרפואית עברה בשלום, לפי ממצאי הרופא איש אינו חולה, כולנו בריאים.

 

הרופא עמד לצאת מהחדר ואחדים מאיתנו, שאמנם היו חולים, ציפו בדריכות יתירה לצאתו כדי שיוכלו להשתעל כיאות. לפתע, נעמד הרופא ועצר מול דלת היציאה של הצריף, נעץ את עיניו בדלת והסתובב לאחור, כשארשת פניו חמורה ואינה מבשרת טובות.

 

הבנתי מיד מה רצונו.

 

על דלת הצריף תלה אחד מחברי לוח שנה שהוא כתב במו ידיו, כדי שיהיה לנו מושג כלשהו על החגים היהודיים ועל התאריך העברי, שלא נאבד לחלוטין את הקשר עם יהדותנו.לבטח חרה אפו של הרופא על הכתב העברי שבצבץ מול עיניו, הרהרתי לעצמי.

 

ואכן הרופא הביט בנו ממושכות ושאל "מי כתב את הלוח?" כמובן שאיש לא ענה ולא הניד עפעף. כאשר הרופא חזר שנית על שאלתו ודבריו נשארו תלויים באוויר הוא איים עלינו כי אם בתוך שתי דקות לא יודה בכך האדם שכתב את הלוח ושתלה אותו על הקיר, הוא יכתוב בדו"ח הרפואי, שיגיש למפקד המחנה, שכולנו חולים הזקוקים לתרופות. בסיביר, "חולה" הוא הגדרה לאדם שיועדה לו דרך חד-סטרית לבית הקברות.

 

משראה חברי כי אי הודאתו ב"פשע" עלולה לגרום נזק קשה לכל דרי הצריף, הוא נאלץ להודות, כי הוא זה שכתב את הלוח ותלה אותו על דלת הצריף.

"בא אלי" פקד הרופא, "סובב את פניך לכיוון הדלת".

"אמור לי מה כתוב כאן?" הצביע הרופא על שורה בלוח השנה. "פרשת וארא", גמגם חברי בפחד.

 

"האם אינך יודע ש'וארא' כותבים עם א' ולא עם ה'?" רעם קולו של הרופא, ומזווית עינו התגלגלה דמעה קטנה ושקופה, שהחליקה על פניו הקשוחות ונספגה בדש חליפתו הצבאית.

הרופא מיהר לצאת מן הצריף, ואנו נותרנו פעורי פה.

 

התברר, שהרופא הקשוח הוא יהודי מבטן ומלידה, ועד עתה הצליח להסתיר זאת מאיתנו במיומנות רבה אך הניצוץ נדלק. המבט הקשוח והאימתני נעלם. מאותו יום ואילך, הפך הרופא את עורו. שוב לא היה ליבו לב חייל, כי אם לב יהודי, ורגשות חמים דרבנוהו למצוא מזור לתחלואינו, ככל שניתן היה לעשות בתנאים ההם.

"אינני ידע מדוע דווקא לוח השנה היהודי הוא שהסיר את לוחות הקרח שהקיפו את ליבו", סיים בעל הסיפור, "אבל ראה ראיתי, שלכל יהודי יש ניצוץ, פשוט צריך לדעת להדליק אותו".

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן