לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

האשה השונמית, שלום לתמימות | אליעזר היון

בהפטרת השבת של השבוע שעבר קראנו על מעשה השונמית ואלישע הנביא. במסעותיו הרבים נוהג היה אלישע להתארח אצל אשה נכבדה וטובת לב שכינויה היה האשה השונמית, על שם מקום מגוריה שונם. אשה זו היתה מאכילה את הנביא ואת נערו גיחזי וגם פינתה לו עליית גג בה הניחה מיטה, כסא, שולחן, ומנורה. אלישע שהתרגש ממסירותה של השונמית ביקש לגמול עמה טובה תחת טובה אך היא השיבה כי אין לה צורך במאום, שכן אין לה אויבים או מבקשי רעה. אלישע מבקש בכל זאת לעזור לה וגיחזי מספר לו כי אשה זו עקרה ללא ילדים ובעלה זקן. הנביא מבטיח לה בן בעוד שנה, וכך אכן היה.
 
בהמשך מספר הנביא על פטירתו של בנה והחייאתו על ידי איש האלוקים אך אין זה מעניננו כעת. במסגרת מאמר זה אתעכב על הצעתו של אלישע להשיב לה על החסד שעשתה עמו, על תשובתה של האשה, ועל הקורות אותה ברבות הימים.
 
כאשר מבקש אלישע להודות למארחתו הנדיבה הוא מנסח את הצעתו במלים אלו
 
מֶה לַעֲשֹוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַֹר הַצָּבָא
 
האשה מסרבת ואומרת כי אין לה צורך, שכן
 
בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת
 
ובמלים אחרות, אני מתגוררת בקרב בני משפחתי, וידידי הטובים, כך שאין לי אויבים אשר מפניהם אני צריכה לבקש הגנה מאת סמכות עליונה כל שהיא.
 
זמן קצר אחר כך מספר אלישע לאשה השונמית כי רעב כבד מתעתד לבא על ישראל [הרעב שהיה בזמן יהורם בן אחאב ומלחמתו בארם], והיא עוקרת עם בני ביתה לארץ פלשתים. שבע שנים מאוחר יותר, מסתיים הרעב על פי נבואתו של אלישע ומנוסת מחנה ארם שנחשפה על ידי ארבעת המצורעים, והאשה מבינה כי הגיע הזמן לחזור הביתה, לישראל, לשונם. כאשר היא מגיעה להיכן שהיה ביתה ונחלתה היא מגלה שזרים השתלטו לה על נכסיה והם אינם מוכנים לפנות אותם רק על פי בקשתה האדיבה. בצר לה היא פונה למלך ומתחננת לפניו
 
וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָֹדָהּ
 
האם זה מקרי שהאשה שלפני שבע שנים לא ראתה צורך בתיווכו של אלישע בהבאת עניניה לפני מלך, או שר צבא, נזקקת כעת לעזרתה של סמכות ממשלתית עליונה? כמו כן, מדוע לא פנתה האשה כעת אל אלישע בבקשה כי ידבר בשבילה לפני המלך כפי שבעצמו הציע לה בזמנו?
 
אופיה של האשה
התבוננות מעמיקה באופיה של האשה השונמית מעלה את התחושה כי לפנינו נמצאת אמנם 'אשה גדולה' וחשובה, אך גם תמימה מאד ומאמינה בטוב שבאדם ובעולם צודק. ייתכן כי הדבר נבע מאופיה האלטרואיסטי העצום, שהביאה לאמונה כי האנשים כולם טובים, וכי כולם נוהגים ביושר ומתוך רצון לעזור ולסייע. זו הסיבה שבטבעיות כה רבה הא מציעה לאיש האלוקים להתארח בביתה. זה גם הגורם לתשובתה הכה תמה ונוגעת ללב: 'בתוך עמי אנכי יושבת' כלומר באטמוספירה בה אני חיה כולם טובים, אהובים, וידידים. אין כאן אנשים שליליים. ייתכן גם, שמכאן תשובתה המוזרה מעט לבשורתו של אלישע על הולדת הבן
 
וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ
 
וכבר עמדו המפרשים, כיצד ייתכן שהיא מפקפק בהבטחת הנביא. אמנם, אפשר, כי המניע לתשובתה היתה אמונתה התמימה וחוסר יכולתה לראות את הפן הנגטיבי שבדברים, או לקבלם לא כמות שהם, ועל כן היא אומרת לאלישע כי מאחר והוא 'איש אלוקים' הרי שהבטחתו, מאומצת על ידה, באופן אבסולוטי, ועל כן היא מבקשת כי הבטחה זו תצא לפועל וכי הילד יתקיים ויגדל, שכן היא תתקשה מאד, כאשה כה מאמינה, לספוג איזשהו שינוי מהנבואה הראשונית.
 
עוברים שנים והאשה השונמית מגלה כי לתמימותה הרבה היה מחיר. האמונה שלה בבני עירה ובתושבי שכונתה מתנפצת אל מול ההשתלטות העוינת של שכניה, שבמקרה הטוב לא מנעו מאחרים לגוזלה ובמקרה הפחות טוב, היו אלו הם שתפסו את נכסיה. האשה התמימה לא מהססת ופונה מיד לארכעה העליונה ביותר להחזרת רכושה האבוד – המלך. מדוע פנתה השונמית למלך, ולא אל בית הדין, או אלישע? מסתבר כי אמונתה ובטחונה במוסדות השלטון היו כה מוחלטים עד שסבורה היתה כי די בפנייתה הישירה אל המושל המרכזי כדי שהלה יחזיר את רכושה.
 
מה הסבירות שמלך, כל יכול, במושגים של הימים ההם, החולש על ארץ ענקית, ועל מליוני בני אדם, יעזוב את עסקי המלוכה וניהולה, ויטפל בענינה של אזרחית אחת שעזבה את ביתה בימי השואה והכאוס ושבה כעת לאחר 7 שנים? אלא שלאשה השונמית זה לא מפריע והיא באה וצועקת מכל ליבה על רכושה הגזול, כשהיא בטוחה כי הצדק ייעשה.
 
והצדק נעשה. לתמימותה וצדקותה של האשה היה שכר שהופיע דרך שרשרת מרתקת של משתנים כמעט סוריאליסטיים. ב'מקרה' הופסק הרעב, 'במקרה' היה זה בעקבות בשורת המצורעים, ב'מקרה' אבי המצורעים היה גיחזי נערו לשעבר של אלישע הנביא, 'במקרה' הוזמן הוא לפגישה באותו יום עם המלך, 'במקרה' ביקש המלך ממנו לספר לו אודות נפלאות הנביא, ב'מקרה' מזדמנים לשם גיבורת הסיפור ובנה באותה שעה, ואז אומר גיחזי את המשפט הבלתי נמנע
 
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע
 
למלך הסקפטי, כפי שמתואר בפרק 3, זה לא מספיק והוא מבקש ממנה לחזור על הסיפור. רק כאשר הוא שומע בפירוט את הנסים שנעשו עמה על ידי אלישע, הוא מצווה על השבת רכושה
 
וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ, וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר: הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָדֶה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה
 
לא צדקת טענותיה, גם לא היותה אשה 'גדולה' ונכבדה, הביאו את המלך להתערב לטובתה. הרושם שהותיר סיפורה ופעולותיו המונומנטליות של הנביא הם שהביאו את המלך לשלוח עמה סריס. לשון אחר, רק 'התערבותו' העקיפה של אלישע יצרה את המומנטום שהמריץ את המלך לשלוח נציג מטעמו לטיפול בעניניה. בסופו של יום, 'דיבר' אכן אלישע אל המלך בעבורה, ורכושה וביתה שבו אליה במלואם.
 
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן