לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

להתכונן למבחן? (הגדול) | דוד הוד

ישנם כאלו, שמעולם היהדות לא עניינה אותם. מעולם, היא לא גרמה להם להניד מחשבה. מה לעשות, אך לפעמים, ה"אקסידנט" - המפגש הבלתי מכוון (והבלתי אמצעי, גם) מגיע מהדלת האחורית, זו ששכחנו את קיומה...

בלילה מן הלילות, היה צריך יוגב להוציא חומר מהאינטרנט המדבר על הקשר בין מספרים לאותיות. מחר, אמור להיות לו מבחן, והוא עדיין לא מוכן. הוא לא מצליח להירדם... הוא הפעיל את מנוע החיפוש האינטרנטי...
 
יוגב, תמיד הצהיר על עצמו, שהוא "כופר". תורו של יוגב, הגיע. זהו רגע הקורה לכל יהודי. הרגע, שבו נוטל הבורא את ה"בחירה החופשית העקשנית" מהאדם, לכמה רגעי חסד, ומוכיח לו את האמת, בשיא עוצמתה. האדם זוכה ברגעים אלו ל"מעמד הר סיני" פרטי. במעמד הר סיני, בקע אלוקים את כל התהומות ופתח את כל הרקיעים, כדי להוכיח לעמו: אין עוד שום אלוהים אחרים מבלעדי... (לא תמיד זה קורה ע"י הוכחות. לפעמים ע"י תובנות, שהבורא מסייע ביד האדם להגיע אליהם, לפעמים ע"י נס הצלה, מצרה שאיימה על החיים וכו')
 
יוגב "נופל" ב"טעות" לאתר המדבר על "דילוגי אותיות בתורה". הוא קורא את הכתוב שם: "כל דבר הקורה בעולם, כבר כתוב בתורה שניתנה לפני שלושת אלפים שנה - בצורה מוצפנת". מדע בדיוני, היה תחום שיוגב תמיד אהב, והוא רצה לקרוא גם על הדבר ההזוי הזה.

הגיבור הבדיוני ברח מהסרט אל תוך הקהל...   

הוא רואה שם ניתוחים מדויקים ואמפיריים, כמו שהוא התרגל באוניברסיטה, המלמדים ללא כל עוררין, על כך, ש-ה-כ-ל מוצפן בדילוגי אותיות שווים ומדויקים. פרופסורים למתמטיקה מתראיינים, מסבירים ומוכיחים שהדבר לא יכול לקרות בשום טקסט אחר בעולם, חוץ מהתנ"ך. אפילו לא בדמיונותיה של סדרת הארי פוטר הכתובה.

"אמת" ו"כנות" היו מושאי ההערצה של יוגב בחייו, עד שהוא גילה את האמת הזו. לראשונה, בהקשר הזה, הוא אמר שיש לחלק בין האמת המטריקסית של העולם, לבין המציאות היומיומית.

יוגב, הינו אדם חכם וחורש ידע. הוא עשה אף בגרות חמש נקודות בפיזיולוגיה בהצלחה רבה. ידע יוגב שהוא מכיר את כל החושים שלו ואת סף הגירוי שלהם. פה, הוא הופתע. הוא גילה שבגרות בפיזיולוגיה, איננה מדברת על מטאפיזיקה יהודית, על העולם הרוחני, בו יש חוש הנאה משלו... הוא התענג על שוטטות יתר באתרים המסבירים את היהדות והגלישה הפכה לצלילה. באתר "הידברות" הוא נתפס על מנת יתר של צחוק, בהרצאותיו של הרב יצחק פנגר. באתר "לב הדברים" הוא חווה לראשונה מדיטאציה ודמיון מודרך, עם משמעות שעזרה לו רבות בחיי היומיום. רמת החיים שלו נסקה, ומד סף הגירוי המוכר לו, נשבר, לטובת התנחלות על תקרת הגרף.

"למה אני צריך למנוע ממני את האושר הזה, להסתכל מהצד, להתגרות, אך מקסימום לטעום וגם זה, מבלי שאחרים ייראו???" האמת והכנות של יוגב, החליטו לצאת מהארון ולא להפלות את המטרה שלשמה באנו לעולם. הוא החל בצעדים מעשיים, בדרכו לאורח חיים, מסורתי יותר.

לחימה קשה מפאתי המשפחה

הרגלים האחוריות של משפחתו, היו חזקות משחשב. הם עמדו עליהם, והבהירו לו שיצטרך לשנות שם משפחה, בעקבות אותה בושה, ושמפתן הדלת, כבר לא יחפוץ להתכווץ תחת כובד משקלו של המשמין ע"ח משלמי המיסים הישראלי, "מקסימום תנבח מבחוץ" הם טרחו להסביר את עמדת המשקוף.

איך שהוא, המשפחה החלה לקבל את השינוי שחל אצלו. הזירה אותה הוא התקשה לצלוח, הייתה חבורת חבריו מספסלי הפקולטה, שהיא חבורת חבריו לחיי הבילויים. הם הורוהו, שנגמר עם "לעשות חיים". הוא, עדיין לא ידע להסביר להם כמה איכות חיים והנאה, מספקים חיי היהדות. הם, ניגנו בנקודה הרגישה הזו אצלו.

יום אחד, החבר'ה החליטו לדאוג לבליין שהפך למדומיין, באמצעים אלימים משהו: יותר, לא נדבר איתך! יוגב הרגיש שעולמו חרב עליו. "למה הם לא מקבלים אותי איך שאני?" למה יש להם כל כך בעיה, עם מי שלא חושב כמותם?" הרי תמיד התגאנו בכך שאנו קלאסיקת הליבראליזם, פלורליסטים מהנשמה. הרהורים חדשים, עלו במוחו של יוגב: חבורת הבילויים הזו, יקרה מידי היא עבורי. איתה, תכננתי לחרוש את הארץ, לנגב חומוס באיסטנבול בירת ארדואניה ולתקוע יתד בקניוני אריזונה... אולי יש מקום לחשוב פעמיים, מה, - אני - אוותר - על - ההנאה - הכי - גדולה - שלי – בחיים - ???

תכף חוזרים ליוגב   

גם אבי אומתנו, אברהם אבינו, עבר ניסיון שכלל סחיטת הנקודות הכי רגישות אצלו. היה זה בקשת האלוקים שהורתה לו "לזבוח ולהקריב" את בנו יצחק, הנולד לו בערבות ימיו.

בימי חייו, פרסם אברהם, לכול העולם שצריך לעבוד את אלוקים ולא להקריב ילדים כקורבן לאלילים שונים (סוג של עבודת אלילים שהייתה מצויה בימיהם) הקרבת יצחק, הייתה מראה לכולם, שגם אברהם, מודה שצריך להקריב ילדים. אברהם, לימד את כול העולם חסד מהו, ופרסומו של מעשה זה, היה ממוטט את כול עבודת חייו...

אברהם בווידוי אישי לאלוקים  "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שהיה לי מה להשיבך, כשאמרת לי להקריב את יצחק... אילו השבתי אותך, לא היה לך מה להשיבני... ולא השבתי אותך, אלא עשיתי עצמי כחרש וכאילם – ואני כחרש לא אשמע וכאילם לא יפתח פי..."  אברהם היה יכול לטעון כנגד אלוקים: למה אתה מבקש ממנו לזובחו ולהקריבו, והרי הבטחתני: כי ביצחק יקרא לך זרע...

וכאן, בעצם, התחיל אברהם להתפלל על יוגב, יוסי, איתי, סתיו, נועה, על הקורא כרגע שורות אלו ועל כל יהודי באשר הוא יהודי: "ובעומדו בניסיון, התפלל אברהם אבינו, שיישאר הכוח הזה של ההתבטלות בישראל בכול הדורות" ("מכתב מאליהו" ב'191) אברהם אבינו, אבינו אברהם היקר, חשב באותם רגעי התעלות כבירים, על כולנו. הוא ביקש מאלוקים, שכול יהודי יישא את האינסטינקט הבסיסי הזה בתוכו, של היכולת לרסק לאויב הנצח את דרישותיו, בפניו, לדעת להגיד לו לא! הכוח של לעמוד בפיתוי הכי קשה ולהגיד ליצר: אני רוצה להיות בנצח נצחים כמו שאני אוהב, לא כמו שאתה אוהב!!!

אבינו שבשמים, באהבתו האין סופית אלינו, נותן לכל אחד מאיתנו, את אפשרות האושר, איתה, אפשר להמשיך בסדר יומנו, אך נדרשת דרישה לחשוב תדיר: מה רוצה ממני בורא עולם, להרהר בחמלתו של אב הרחמים עלי בכל רגע, לדעת את מחויבותו האבסולוטית כלפי טובתי, ובכך לחוות בעולם הזה רק אושר...

אלוקים, גם נותן לכול אחד מאיתנו את האפשרות להיות הכי הכי גבוה, שם בעולם הבא, ליד הכי הכי גדולים. הוא נותן לנו הזדמנות להוכיח שאכן מגיע לנו להיות במקום ההוא... אלוקים נותן לנו לנגוע באבק של כוכבים, להתחבר למעשי ניסיון, חסד וגבורה כמו של אבותינו ולהעפיל עד הקצה...

כמה נהיה מאושרים, לאחר הניסיון, לכשניווכח, שבעצם עקדנו פה את כול רצונותינו, את כול היקר והאהוב עלינו לכבוד מי שמחיה אותנו גם ברגע זה ממש, לכבוד מי שנותן לנו את הזכות לחשוב עליו כרגע...

כמה נהיה מאושרים, לאחר שנראה שהצלחנו להוכיח את אהבתנו הבלתי מסויגת, הנבחנת על ידי הניסיון והדילמה הזו, הקורעת כל מילימטר ברגש...  

יוגב, פרש את ליבו לשמים והתפרק: א-ב-א-! יש פה מישהו ששם לו למטרה שאני לא ייהנה בנצח הנצחים, שאני לא אהיה קרוב אליך שם. יש פה מישהו שנלחם בעקשנות, שאני לא ייהנה פה, באמת באמת, בעולם הזה. יש מישהו ששם לו למטרה שאני אהיה עיוור בשתי העיניים ובשתי האוזניים...   תעזור לי א-ב-א...

במבחן הזה, יוגב ניצח... 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן