לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

גיל ה'עשרה' | אסתר ניסן


גיל ה'טיפש-עשרה'...

מה כבר לא כתבו עליו?
מה כבר לא אמרו עליו?

ובינינו – רוב הדברים הם לא הכי חיוביים.

אבל אני דווקא חושבת שזהו גיל נהדר מכל צד, כלומר: גם מהצד של הנער/ה החווה אותו (למרות שבשום אופן לא הייתי רוצה לחזור אליו. אני מדי זקנה בשביל זה...) וגם מהצד של הסובבים (אם רק ידעו כיצד להתנהג).

נכון, רוב הקוראים של הפינה הזו כבר עברו את הגיל הזה מזמן. אבל אם תנסו, תצליחו מן הסתם להיזכר בשנים היפות הללו, בהן הנפש מצמיחה לה כנפיים וממריאה אל השחקים, בהן העולם נראה מעניין כל כך ונוצץ כל כך, בהן מחכה הפתעה מעניינת מאחרי כל עיקול ופניה.

באותן שנים מתנגנת בלב מנגינה בלתי פוסקת אשר פעמים רבות מתפרצת החוצה בלהט נעורים.

במקביל, כידוע, ישנם גם הקטעים הקשים של הגיל הזה, בו עוברים שינויים רבים כל כך של התבגרות, הגורמים לכל בן עשרה לחוש לפעמים כאוב, מבולבל או מתוסכל. את הבלבול הזה, ביחד עם התסכול והכאב, אנחנו, ההורים האוהבים והמורים המסורים, צריכים לפעמים לספוג, ולא תמיד אנו מוכנים לכך נפשית.

אבל בדיוק על זה רציתי לדבר – עלינו כ ן להתכונן לכך נפשית, על מנת שלא נהפוך להם ולעצמנו את השנים היפות הללו לסיוט מתמשך.

הפעם, מכורח המציאות (שלי כמובן) אני רוצה לדבר דווקא על בנות העשרה הנפלאות שלנו.

אם יקרה, אם יש לך בבית בת עשרה, נצלי כל דקה ורגע, והתחילי ליהנות מהחיים!

קודם כל, כל אחת מכן יכולה לגלות שיש לה חברה חדשה.

כן! כן! אני מתכוונת לכך בכל הרצינות.

אם עד היום, כשרציתן להשיח את לבכן או סתם כך לנהל דיון מרתק, הייתן מתקשרות לחברה הטובה שלכן, או יורדות את השכנה, מהיום, דענה לכן שהפרטנרית לשיחה נמצאת בחדר הסמוך. היא מסוגלת לחוות דעות מעניינות, להצביע על נקודות שלא חשבתן עליהן ולפתח דיון מרתק בכל נושא שבעולם.

לא מאמינות?

אתן יכולות לנסות. תופתענה, אני מבטיחה.

מה עוד?
התחלנה להכניס את בת העשרה שלכן לרזי ניהול הבית בצורה חוויתית. למדנה אותה כל מה שעולה בדעתכן. היא תאהב את זה ואפילו תיהנה.

פתאום תגלינה, גם אם עד היום לא ידעתן את זה, שאתן ממש מוכשרות בהוראת הבישול והאפיה, ושהנערה שלכן מגלה אף היא כשרונות קולינריים בלתי מבוטלים. צריך קצת סבלנות, כמו בכל דבר. לא הכל מצליח ממש בהתחלה, אבל אם תתנה לה צ'אנס תהיינה לכן הפתעות נעימות.

כדאי גם לנצל את הקניות שאתן עושות אתה, ובמקום לקטר :"שוב צריך לקנות לה בגדים... מצפה לנו מסע מייגע", אמורנה לה בשמחה: "אנחנו צריכות לצאת לקנות לך כמה דברים. כמה אני אוהבת לצאת אתך לקניות!"
ובאמת, מסע קניות עם בת עשרה יכול להיות מהנה, אם רק רוצים. אפשר ללמד אותה בדרך כל מני דברים, וגם ללמוד ממנה לא פחות.

מה למשל?
על סוגי בדים, על שילוב צבעים, על סגנון של תפירה, על מחירים ועל התמורה שמקבלים בעדם, על השוואות וכמובן – על ערכים של צניעות ושל פשטות.

אבל העיקר הוא לתת להן הרבה מחמאות, מכל הלב. כן, בלי לחשוש שתתפתח אצלן גאווה עצמית או פינוק יתר. מחמאות כנות אהובות על כל אדם, ובגיל הזה במיוחד.

על מה אפשר להחמיא?
על הכל!

על המראה:
"כמה שאת נראית נחמד היום".
הבגד הזה הולם אותך במיוחד".
"את כל כך אצילית עם הצמה הזו".
"תראי כמה שהסרט מתאים לצבע של העיניים שלך".

על ההתנהגות:
"את כל כך בוגרת, ממש תענוג לדבר אתך".
"זה היה רעיון נפלא".
"העצה שנתת לי הייתה מצויינת".
"הערכתי את הויתור הזה".
"תודה על כל העזרה".

על הלימודים:
"השקעת כל כך הרבה, לא פלא שהגעת להשגים כל כך יפים".
"התשובה הזו מראה שיש לך היגיון בריא".
"איך הצלחת לפתור את התרגיל המסובך הזה?"

כל מחמאה בגבול הטעם הטוב – תתקבל ברצון, תחזק את האגו במובן החיובי של המילה, תתן הרגשה טובה ותקרב לבבות.

הרי כולנו יודעות כמה חשוב להשקיע בחיי הנישואין במחמאות ובחיזוקים, למה שזה יהיה שונה ביחסי הורים וילדים? כבודנו לא ייפגם אם נחמיא ונאמר מילים טובות ומחזקות, אפילו משפט בנאלי כמו: "כמה שאת חמודה", או "אני אוהבת אותך, יקירתי", יכול להעלות לפסגות.

אני מאמינה שאותו דבר, אולי בשינויים קלים, קורה עם הבנים המתבגרים (למרות שאין לי עדיין ניסיון…) כי למרות החספוס הגברי הטבעי שלהם, בתוך תוכם פנימה הם עדיין ילדים הזקוקים לחום, לאהבה ולחיזוקים, כמונו אנו, עד מאה ועשרים...

אז נכון, הוא לא קל, גיל העשרה. יש כאלו שצולחים אותו בקושי רב. אבל אני חושבת שהוא יכול להיות נפלא, ואפשר לנצל אותו להתקרבות, להתחממות וליצירת ידידות של ממש, שתחזיק מעמד בעזרת השם גם הלאה, לאורך שנים.
Image

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן