לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

שתי צמות | מאמר אורח

מאת שרה לב

אמא חיכתה לפנינה למטה, והוציאה אותה מכיסא הבטיחות שלה ברגע שהטנדר עצר.

"פנינה'לה!" חיבוק ארוך היה האיחוד המחודש שלהן אחרי הפרידה הארוכה, שהתחילה בשבע וחצי והסתיימה בארבע ורבע. "פנינה'לה?"

משהו היה לא בסדר. אמא הרגישה מיד. פנינה נצמדה לאמא מכונסת בתוך עצמה ושמחתה הרגילה והפורצת נעלמה כלא הייתה. "מה קרה, ילדה שלי?" שאלה אמא כשעלו יחד הביתה, גוררות את כיסא הבטיחות הנחבט בעקבותיהן.
פנינה רק בת שנה ואחד עשר חודשים. היא לא מספרת עדיין סיפורים ארוכים, וכשאין לה חשק לענות, אז אפילו סיפורים קצרים היא לא. "שיחקת בגן עם שושי חברה שלך?" שאלה אמא ונעצה בה מבטים מודאגים, "הגננת רותי סיפרה לך סיפור?"

הבעתה של פנינה התקשחה באחת. "לא אותי", אמרה בתוקף, "לא אותי! לא!"

"אבל למה?" התפלאה אמא. האהבה העזה בין הגננת רותי לבין פנינה הייתה חלק ניכר מאושרה של פנינה הקטנה בגן מדי יום, וחלק ניכר משלוותה של אמא, שידעה שפנינה מצויה במקום שטוב לה, בשעה שהיא עצמה בעבודה. מה קרה? מה יכול היה לקרות? פנינה קטנה מכדי להתחצף, קטנה מכדי להיענש, קטנה מכדי להישלח לפינה.. פנינה פשוט קטנה מכדי להסתכסך עם מישהו. במיוחד לא עם הגננת רותי!

אמא חיכתה עוד שעה, וכשהייתה בטוחה שהיא לא מדמיינת, ופנינה אכן עצובה מן הרגיל, צלצלה לביתה של הגננת רותי.

הגננת רותי לא הייתה בבית, במקומה השיבה לטלפון אישה מבוגרת, שאמרה בקול נרגש – "רותי שלנו ילדה תאומים לפני כמה שעות. כן, תודה על האיחולים, בודאי, תודה רבה. אני אמסור לה. אני חמותה. את אמא של אחת הילדות בגן? עכשיו תצטרכו להסתדר בלעדיה.. היא בטח לא תחזור לעבודה עד סוף השנה.. כן, תודה לך, רק בשמחות".

אמא הורידה את הטלפון והושיבה את פנינה על ברכיה בעודה מעבדת את הנתונים. פנינה חוותה מפגש עם גננת אחרת, והיא הרבה פחות שמחה. מי היא הגננת החדשה? האם היא מבינה את חצאי ההגאים של פנינה? האם היא יודעת ש"קוק" זאת כוס ופירושו של דבר שפנינה צמאה? האם היא יודעת שפנינה אוהבת את בובי – הדובי הקטן שחסרה לו עין, וששומרים לה אותו במדף הגבוה, כי הוא 'שלה' בשעת מנוחת הצהריים? האם היא יודעת שלפנינה נותנים חתיכה ארוכה של מלפפון לפני שחותכים ממנו קוביות קטנות לשאר הילדים, כי פנינה אוהבת לכרסם אותו בעצמה? האם היא אוהבת בכלל ילדים קטנים?

אמא התנערה וגערה בעצמה. "שכחת שרוחמה, מנהלת הגנים, היא אחת הנשים החכמות והחמות ביותר בכל ירושלים? מה חשבת, שהיא תכניס לגן של פנינה אישה שאינה מתאימה? ובכלל, השם הטוב, שדאג לפנינה עד היום אצל הגננת רותי, ידאג לה גם להבא. אל תטבעי בים הרגשות שלך!"

* * *

כשהשכיבה אמא את פנינה לישון, לחשה לה באוזן שלרותי הגננת נולדו תינוקות חדשים אבל גם הגננת האחרת (מה שמה בעצם? אמא הצטערה שלא ביררה זאת אחר הצהריים), תאהב אותה, כלומר את פנינה, לא פחות, ויהיה להן טוב ביחד. "את חוששת מפניה כי היא חדשה, אבל תראי שיהיה לכן טוב. היא בוודאי נפלאה, פנינה'לה", ככה לחשה אמא באוזניה של פנינה כשהחלו עיניה להיעצם, והייתה בטוחה שוב, כמו תמיד כשהיא מסבירה דברים לתינוקות שלה, שפנינה קולטת. אולי לא את הפירוש המלא של המילים, אבל את התוכן ואת המשמעות.
גם בבוקר, לפני שעלתה פנינה להסעה, הזכירה לה אמא, שהמפגש עם הגננת החדשה בוודאי יהיה היום נעים יותר מאתמול. אבל כאשר ירדה לקראתה לחניה בשעה ארבע, חשה מתיחות. איך תהיה פנינה כעת? האם חזר הברק לעיניה?

הוא לא חזר. נהג ההסעה אמר: "היא בכתה כשבאתי. חיכתה לי ליד הדלת ורצתה שאקח אותה. אני חושב שהתחלפה לה הגננת".

"אתה חושב", אמרה אמא בליבה כשעלו במדרגות, "ואני בטוחה. מה יהיה? הילדה שלי לא שמחה, העיניים שלה מודאגות, אני לא יכולה לשאת זאת".

יותר מאוחר צלצלה אמא לרוחמה, המנהלת של הגנים.

"כן, אמא של פנינה", חייכה רוחמה בטלפון, "חיכיתי לטלפון שלך. מה אומרת פנינה שלך על ברכי החדשה והמקסימה?"

אמא נזהרה במילותיה, "היא לא נראית כרגיל", אמרה, "אתמול חזרה עצובה וגם היום. קשה לי לראות אותה כך. מי זאת ברכי? היא עובדת אצלך בגנים הרבה זמן?"

קולה של רוחמה התרצן. "למעשה, לא, ברכי סיימה את הסמינר לגננות בשנה שעברה, אבל שמענו עליה המון המלצות".

"בשנה שעברה?" אמא נרתעה. הגננת רותי הייתה גננת ותיקה מאוד, כבר חמש עשרה שנים היא מטפלת בילדים בגיל הרך, יש לה ילדים משל עצמה והיא כולה אימהית ומסורה. גננת שגמרה סמינר? בחורה??

"כן, היא עוד לא נישאה, אבל יש לה 12 אחים ואחיות. היא נפלאה, כולה לב", אמרה רוחמה, "ראיתי אותה עם ילדים, ומיד קלטתי את החמימות שלה. תסמכי עלי, אני בטוחה שהיא נהדרת".

"ראית אותה עם הקבוצה של פנינה?" ביקשה אמא לדעת ביתר דיוק, "הכל לגמרי בסדר?"

"עם הקבוצה החדשה עוד קשה לה כמובן", הסבירה רוחמה, "אבל תני לה זמן, אמא של פנינה, ותני בנו אמון. אנחנו כל הזמן בודקים. יחלפו כמה ימים ופנינה תהיה שוב מאושרת, בעזרת השם".

אמא סגרה את הטלפון בתחושה לא נוחה, אבל הסבירה לעצמה שאין מה לעשות. רותי לא נמצאת. גננת אחרת באה. פנינה עוברת שינוי. צריך פשוט לחכות.

יום יום בדקה אמא את עיניה של פנינה כששבה מן ההסעה, ויום יום ראתה אמא שהאור הולך ומתרבה בהן, לאט לאט. אמא הרגישה שפנינה מתרגלת, אבל כאשר שאלה, "הגננת ברכי סיפרה לך סיפור?" הופיע אותו מבט חשדני ומסויג.

"אוי, פנינה'לה, את ילדה קטנה ושמרנית כמו אמא שלך", חייכה אמא, "לוקח לך זמן לתת אמון מחדש".

אבל האם ברכי ראויה לאמון? לגבי רותי לא היו לה ספקות. אבל ברכי? שרק גמרה סמינר לגננות?

היא צלצלה לרוחמה שוב, לוודא שעדכנו את ברכי בענייני הקוק, המלפפון הארוך ושאר ההרגלים. רוחמה הסבירה, שהגננת המשלימה של יום רביעי מלווה את ברכי ועוזרת לה להכיר הכל. "פנינה מתנהגת מצוין בגן", הבטיחה לה. אמא הורידה את הטלפון באנחה קלה.

עברו עשרה ימים. ביום שלישי צלצל הטלפון בשעה מאוחרת.

הפעם הייתה זו רוחמה המנהלת שנשמעה מודאגת קצת. "תשמעי, אמא של פנינה", היא אמרה בגילוי לב, "את יודעת שהאמנתי מאוד בברכי, הגננת החדשה. ראיתי אותה עם ילדים והרגשתי שהיא נפלאה באמת. אבל יש כמה אימהות שנלחצו מאוד מגילה הצעיר, והן חוששות לתת לה הזדמנות. הן מצלצלות אלי כמעט מדי יום ושואלות אם כבר מצאתי גננת אחרת, ואני לא יודעת מה לעשות. החלטתי לשאול אותך להתרשמותך. אם גם את לא רגועה, אולי אשמע להן ואקבל לעבודה גננת מבוגרת. מה את אומרת?"

אמא נדהמה. "איך ידעת לצלצל דווקא היום?" שאלה את רוחמה.

"איך ידעתי - למה?"

"לו צלצלת אתמול או שלשום, לא הייתי יודעת לתת לך תשובה בטוחה. עדיין הייתי מודאגת, וכל הזמן חיפשתי הוכחות שפנינה בסדר. עד ש – "

"עד שמה?" שאלה רוחמה במתח.

"עד שהיום חזרה פנינה הביתה עם שתי צמות דקיקות ומצחיקות. "הגננת ברכי עשתה לך צמות?" שאלתי אותה כשעלינו במדרגות. "הגננת בכי" אמרה לי פנינה בהסכמה, ושלחה יד לצמה הקטנטונת, "הגננת בכי עושה לי יפה".
את מבינה? פנינה שלי נפתחת לאט, היא חשדנית קצת, לוקח לה זמן. אבל אם היא ישבה היום על ברכיה של ברכי והניחה לה לקלוע בשערה שתי צמות דקיקות, זה סימן לברית כרותה. היא כבר מאמינה בה ומרגישה מספיק נינוחה ובטוחה בחיקה. לי אין יותר ספקות, רוחמה, חוש הריח המופלא שקיבלת מבורא עולם הוכיח את עצמו פעם נוספת – בחרת גננת מקסימה".

* *

היום, כשאמא היא כבר סבתא, ופנינה היא כבר אמא, והילדים של פנינה הולכים, כל אחד בתורו, בין גיל שנה לגיל שנתיים, ללמוד בכיתת הפעוטון אצל הגננת ברכי הנפלאה והמוכרת, מביטה אמא לעתים בתמונה של פנינה שלה הילדה הקטנטונת, רואה קווצות שיער דליל קלועות לה בצידי הראש, ויודעת, שהרבה שליחים לו לקדוש ברוך הוא, ולכל בריאה בעולם יש תפקיד מיוחד וסיפור מרתק. אפילו לזוג צמות!

תגובות   

0 #1 מעכיר עיניים ומעורר מחשבהמרים יורמן 2008-06-19 02:40
כולנו יודעים להזהר מפני דעות קדומות בולטות. אפילו ילדים צעירים יחסית, ידעו לומר כי"אי אפשר לדעת איזה בן אדם הוא אם יודעים שהוא...(ערבי/ עולה חדש וכו') הקושי הוא עם ה"ידוע ש..." השקפות הנראות לנו נכונות מכוח הניסיון או "הניסיון" "ברור" שרק מי שהיא אמא או לפחות אישה מבוגרת תהיה מורה טובה יותר וגננת מוצלחת יותר. הורים, המתנסים בקושי הנובע מן הויכוח הפנימי שבין הרצון לטפל בילדיהם 24 שעות ביממה לבין הצורך לשלוח את הילדים האלה למוסדות חינוך מכגוח החוק ו/או עקב הצורך לצאת לעבודה ולפרנס את עצמם ואת בני ביתם בודקים את הגננות ואת המורים בקפדנות יתר מובנת. בא סיפור נפלא זה ומזכיר לנו כי לילדים (וגם לנו, המבוגרים) קשה להתרגל לשינוי פתאומי במצב (גם אם זה שיני שרצינו בו הזכרו בנסיעה לחו"ל, בנישואי אח או אחות....)הסיפור הקצר הזה מזכיר לכל אחד ואחת מאיתנו "אל תמהרו לשפוט. הזהרו מעצות ה"ניסיון" יש מצבים, בהם הוא עלול להיות יועץ רע . תודה על קטע מאיר עיניים ולב!
מרים

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן