לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

ברוכי והאופנים הקדושות | מאמר אורח

אביגיל מייזליק

"יש לי כזה סיפור בשבילך, שאני מוכנה אפילו לתת לך מתכונים בשבילו" אמרה לי ברוכי בטלפון נרגש ומצחיק במיוחד. "אבל תזכרי שאת מתחייבת לי על מתכונים!" מיהרתי לנצל את ההזדמנות, כי ברוכי באמת בשלנית מוכשרת.

"בסדר, אני מבטיחה. אז את שומעת? אני הולכת לסדנה מאד מיוחדת. זאת קבוצה של נשים מכל הסוגים והמינים. יש שם נשים ממאה שערים שמדברות כמעט רק אידיש יחד עם נשים מבני ברק כמוני, ובאמצע גם כל מיני, בקיצור - משהו מעניין.

בסדנה אנחנו לומדים איך להכניס את הקב"ה יותר חזק לחיים שלנו. השיעורים ממש מרתקים ומיוחדים ויש גם הרבה תרגילים. אבל אני, את מכירה אותי נכון? אני בחורה לעניין, חברמנית, אין לי יותר מידי כוח לדיבורים באוויר, בעיקר מעניין אותי התכל'ס.

אבל אמרתי, שאם יצא לי מזה שתתחזק לי האמונה, ושאני ארגיש יותר טוב קצת, וגם השם יעזור לי עם כל מיני בעיות שיש לי בחיים- אז מה אכפת לי. בכל אופן זה קצת מוזר לי להתחיל לחשוב על תפילה ואמונה ובטחון, ולחפש נקודות טובות ועוד כל מיני דברים שלומדים שם. אני חיפשתי תכל'ס. אז כל פעם אמרתי למנחה - "את חותמת לי שאם אני עושה את מה שאת אומרת אז אני אתחיל להרגיש בפועל שהשם עוזר לי?" וככה שיגעתי אותה כל פעם. אבל היא לא התבלבלה וכל פעם אמרה לי ש"כן". היא חותמת לי.

לא הבנתי מאיפה יש לה כזה בטחון לחתום בשמו - אבל הייתה לי הרגשה שהביטחון שלה הוא משהו אמיתי. בקיצור, באחד השיעורים למדנו על כל הנושא של תפילה אישית, איך מדברים עם השם ממש כמו שמדברים עם חברה קרובה וזה נשמע לי כל כך מוזר. איך אפשר בכלל לעשות כזה דבר, וכמה זה מוזר לדבר אתו ככה, כאילו מדברים עם האוויר ומאמינים שהשם שומע. אבל כמו תמיד שאלתי את המנחה אם היא חותמת לי שהשם שומע והוא ייתן לי סימן שהוא שומע, והיא - אמרה שהיא חותמת.

בכל אופן הלכתי הביתה ולא הצלחתי בשום פנים ואופן. הרגשתי כל כך מוזר ומשונה. בשבוע לאחר מכן, כשכל הנשים סיפרו מה היה להן, זה עשה לי גם כן חשק. אבל לא יכולתי לדמיין את עצמי עוצרת ומדברת עם השם. אני גם טיפוס כזה אנרגטי, שקשה לי לעצור ולא לעשות כלום. מילא אם היה אפשר לעשות משהו תוך כדי. בסוף אמרתי לעצמי, שאם היו לי אופני כושר בבית, אז הייתי יכולה לשבת עליהם, ותוך כדי התעמלות לדבר עם השם. אולי זה נשמע לך מצחיק, אבל לי זה היה נשמע הפתרון היחידי. פתרון בלתי אפשרי מבחינתי - כי מדובר בדבר מאד מאד יקר, וגם אם הייתי מחליטה שאני רוצה לקנות אותם - ברור שאין לי את הכסף כרגע.

בכל אופן נכנס לי איזה "ג'וק" כזה לראש, והחלטתי לפתוח את העיתון שהגיע אותו יום בדואר ולהסתכל בלוח, אולי מישהו מוכר אופנים משומשות. ולא תאמיני - אבל כן. מישהי מכרה "ציוד של חדר כושר". התקשרתי אליה והיה תפוס, ועוד פעם התקשרתי ושוב היה תפוס. אז החלטתי שעוד פעם אחת אנסה ודי, כי כנראה כל העולם כבר התקשר אליה. הפעם היא ענתה לי. מתברר שזו אמא של ילדה מיוחדת שהייתה צריכה ציוד שלם של אימונים אבל עכשיו הילדה עברה למוסד מתאים והיא לא זקוקה לציוד יותר. האמא רוצה למסור את כל הציוד - אופניים והליכון ועוד כמה דברים במחיר מגוחך של 200 ₪. שתביני שכזה ציוד זה פשוט חלום והוא עולה כמה אלפים! אז האישה הזאת אומרת לי שכל הבוקר התקשרו אליה ויש לה כבר רשימה ארוכה של אנשים שרוצים, אבל משום מה - אני מוצאת חן בעיניה, ומתחשק לה לתת את זה דווקא לי, למרות שהרבה התקשרו לפני. סגרתי את הטלפון המומה. פשוט, ראיתי איך הקב"ה שומע שאם יש לי אופניים אני מתחילה לדבר אתו, אז מיד הוא שולח לי הביתה אופנים והליכון וציוד שלם. רק תדברי. זו הייתה כזו השגחה מדהימה. מה עוד שכל מיני אנשים חיכו ברשימה שלה, ודווקא לי היא מחליטה לתת את הכל. אז אני לא אדבר עם השם?

עוד באותו יום הגיע אלי כל הציוד. ישבתי על האופניים החדשות המקסימות שלי, והתביישתי לא לדבר. אז דיברתי אתו. ומה אני אגיד לך, כל הנס הזה, שמשמיים ארגנו לי חדר כושר שלם - זה כלום לעומת הנס של מה שהרגשתי בלב אחרי שדיברתי עם הרבונו של עולם."


Image

תגובות   

+1 #1 פרז 2008-09-23 18:53
מאוד מחזק ,

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן