לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

נסיון רוחני | דוד הוד

         טררררר....   השעון המעורר לא שכח לבצע את תפקידו המרושע. הוא קם, קם ונזכר בשביל מה הוא קם. עצבות קשה מלאה את ליבו. סיוט לקום, סיוט להתלבש ובשביל מה??? עוד פעם לצאת ולחזור בפחי נפש, עוד פעם?

      המורה אביחי הינו מורה מתחיל בירושלים. הוא גר במעלה אדומים, אך מה לא עושים היום בשביל שתהיה עבודה? אז אביחי קם מוקדם, הוא בקושי מספיק לחטוף משהו לאכול בבית. קשה לו עם הקימה, קשה לו עם הנסיעות, אבל עבודה זו עבודה, חייבים לפרנס את המשפחה.

      הוא, ממלא מקום. אמרו לו, שבשביל להשיג משרת מחנך קבועה, הוא חייב לעבור תקופה בתור ממלא מקום יומי. המנהל מתקשר אליו ב-11 בלילה "מחר כיתה ד". אוייי, מנהם אביחי, תכננתי מחר לעשות סידורים דחופים. אבל, מה לעשות, אביחי רוצה להיות מורה קבוע, הוא רוצה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה ובשביל זה הוא מוכן להשקיע להקריב להתאמץ למסור נפש. בשביל זה הוא מוכן להתנסות יום יום על ידי התלמידים הבודקים אם המורה המחליף הולך לעשות להם קייטנה היום, או האם הם יתנו לו להרגיש כמו ילד בקייטנה... לא תמיד הוא עומד במשימה הבלתי אפשרית הזו, אך אין ברירה, ממשיכים מתאמצים, מוסרים נפש עבור הפרנסה והמשפחה.

      אביחי שמעת? צועק לו מאחורה המורה איתי, "גולדברג" עוזב שנה הבאה, הגיע כבר התור שלך להיות המחנך שיכנס למשרה קבועה! אביחי התקשה להסתיר את התרגשותו. הוא הלך לחדר המזכירות וכמעט הפיל בלי כוונה את השרת המסור הנאמן והמופלג בגילו. הוא חייב לשמוע את החדשות מהמנהל.

      המנהל סירב לרגש את אביחי: תראה, אנו מחכים לתשובתו הסופית של גולדברג, יכול להיות שזה ייקח קצת זמן, יכול אף להיות שהוא יחליט בכל זאת להישאר. בוא ונדבר בהמשך.

     בפחי נפש יצא אביחי את חדר המנהל, הוא חשב שהשנתיים הקשות של חייו באו אל קיצן. הוא עודד את עצמו: עוד קצת, אמר לי המנהל, בוא ונתאזר בסבלנות. אשתו של אביחי שמה לב שהוא מתנהג קצת בעצבנות. לאחר שהצליחה היא לבקוע את חומת השתיקה בה סגר הוא את עצמו, הבינה אשתו שאכן הוא הרגיש היום כבר על שפת החופש, על פתח המנוחה והנחלה, על מיפתן הכיתה המיוחלת.

       שבועיים חלפו, מיודענו פוגש בהפסקה את גולדברג בחדר מורים.

    אביחי, התלבט בכלל האם לחזור לכיתה, ב"שיעור" שהסתיים זה עתה נשארו רק חצי מהתלמידים את החצי השני הוא שלח למנהל. הוא אפילו לא טרח לברר אם הם הגיעו אליו. "גולדברג" צעק אביחי עוד כשראה אותו מבחוץ "גולדברג חכה רגע" תגיד, זה נכון מה שמרכלים עליך, אתה עוזב?

       לשמחתך, כן אביחי, קניתי בית בהזדמנות בנתיבות ואני עובר לשם ואכנס למשרה פנויה בהוראה. אני מקווה שתכנס אתה במקומי, ו"תספק את הסחורה". אביחי הלך בהתרגשות גדולה למנהל. אך, המנהל דחה אותו בעוד כמה זמן: "שום דבר לא סגור, אנו בוחנים את  המציאות החדשה שתיווצר לאט ובזהירות".

     מספר ימים עברו. "המורה אביחי בוקר טוב", אמר המורה איתי. שמעת? צעיר בשם "אריאל" יכנס במקום בביוב.

      את השאר אביחי כבר לא שמע, שנתיים הוא מתבזה וכך זה צריך להסתיים? צעיר ללא עול של משפחה יעקוף אותו למרות שהצעיר הזה ללא ניסיון? ומי אמר שאם הוא יתחיל מחדש עוד שנתיים בתור ממלא מקום, לא יעקוף אותו עוד מישהו אחר? איך אני אבשר זאת לאשתי? אביחי היה עד לפיגוע בו מחבל השתולל עם רובה וירה לכל עבר. עכשיו, משום מה, אביחי הרגיש בדיוק את אותה הרגשה: חסר אונים, ללא יכולת להגן על עצמו. הוא הרגיש חשוף לעוד שנים קשות עם פרנסה לא קבועה ועתיד לא ברור וללא יכולת לעמוד בהתחייבויות של המשכנתא שהוא רצה לקחת כדי לקנות סוף סוף בית.

      מבירור קצר שאביחי עשה, הוא הבין שאין לו מה להתחנן על נפשו אצל המנהל, יש איזו שהיא קירבת משפחה בין הצעירציק לבין המנהל. הוא שאל את אחד המורים המבינים יותר ברזי הוויות בית הספר והוא ענה לו שמדובר בקרבה רחוקה, משהו כמו שהסבתא של המנהל והסבתא של אריאל תלו כביסה באותה חצר ביפו העתיקה. "העניין כבר סגור, אין לך הרבה מה לנסות".
 
      אביחי לא ידע מה לעשות ואיך לחשוב והרי תמיד הוא היה מאזין ל"שיעורי תורה" הוא למד שם, שאפילו "חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". גם, העקרון החשוב של היהדות, הוא, שכל מה שעושה הקב"ה זה לטובה!

     אביחי לא ידע האם להניח לעצמו ליפול פה ולשקוע ביגונו ובאסונו הפרטי או להחזיק חזק במה שלמד בשיעורי התורה.

       אומרים "תלמידי הבעש"ט", לאחר שאלוקים מחליט לתת "שפע" (כסף, שמחת חיים, בריאות וכו) מסוג כל שהוא לאדם, עדיין, אין הוא מקבל זאת ישירות אלא אם כן יש לו "זכות" מספקת לכך.  אם אין מספיק זכות, הוא מקבל קודם "ניסיון" כדי לבחון האם הוא "ראוי" לשפע הזה. אלוקים מכניס אותו לסיטואציה לא קלה, שיש בה מבחן באמונה. למשל במקרה זה: האם יתפתה אביחי להאשים את המנהל, או שיבין שזהו אלוקים ה"כל יכול" שבנה לו "ניסיון"- מבחן כל כך מוצלח, כזה שמצליח לסחוט את כל רגשותיו ובוחן אותו בהרגשת ערפול חושים  גמורה ובהרגשת מירמור קשה במיוחד. עמידה ב"ניסיון", מזכה בקבלת השפע.

     אכן, כך בחר אביחי, להיות חזק, לדעת שזה לא המנהל שפוגע בו, אלא אלוקים בכבודו ובעצמו ש"זרק" אותו לסערה גועשת זו ואין לו שום סיבה "ליפול".

      שבוע לאחר מכן קיבל אביחי הצעת לחינוך כיתה בתוך מעלה אדומים. המנהל הזה לא בקש תקופת ניסיון, אלוקים, כבר ניסה את אביחי לפני. הבית ספר הקודם בו עבד אביחי נקלע לקשיים שונים והמורים התחננו על נפשם אצל מנהלים אחרים בסביבה כדי שיקבלם. סיפור אמיתי.

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן