לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

נטיפי דמעה | נגה

במלאת 5 שנים ליארצייט של אמא ע"ה, רציתי לשתף ולמסור רסיסי מעשים שזכיתי ללמוד ממנה ואני יודעת שזה רק חלק מהתמונה השלמה. אנשים כמוה הרי נחבאים אל הכלים וקשה לדלות את אותם הדברים, אך למזלנו נשמר מעט מן המעט ומי יתן והמילים האלו יהיו לזכותה.
 
אמא ע"ה נולדה על כתף הכרמל. סבא וסבתא שהיו חרדים ושלושה מתוך ילדיהם ממש התגוררו בשני בתים מחוברים וחדר. אמא שלה ע"ה אהבה לעשות חסד. עוד בעיירה בפולין היא הייתה עוזרת לנשות הכפר לאפות חלות לשבת ובתמורה היא קיבלה את שאריות הבצק שמהן היא קלעה חלות וחילקה לעניי הכפר. 
 
היא הגיעה להכשרה והייתה אמורה להצטרף לקיבוץ אושה. היא סיפרה לי שהיא נסעה בעגלה לנמל. העניים בכו שהיא צריכה לעזוב ואז אמא שלה ע"ה שואלת אותה למה האנשים הללו מלווים אותך כך? והיא ספרה לה את מעשה החלות "אז למה לא סיפרת לי?" שאלה האם בהפתעה.
 
"מכיוון" ענתה הסבתה שלי ע"ה "שלימדת אותי שמצוות לא מספרים".
 
כשהיא הגיעה לארץ בדרך לקיבוץ אושה, היא פגשה בחיפה את סבא וסבתא שלה שהגיעו כמה שנים לפניה והחליטה מיד שהיא נשארת איתם וזכתה לכבד אותם בצורה שעוד צריכה כתבה נפרדת.
 
היא נישאה בארץ לסבא שלי והם בנו את ביתם ואמי ע"ה ואחיה יבלח"ט נולדו כבר בחיפה. 
 
סבתא ע"ה השקיעה מאד בחינוך ומלבד שהיא שלחה את אמא ע"ה ללמוד בבית ספר הראלי בחיפה היא גם שלחה אותה ללמוד בלט. אז הגיעה מומחית מצרפת ורצתה לקחת את אמא לרקוד בלהקה שלה, אלא שסבתא שלי שעוד החינוך הטהור של העיירה היה טבוע בה, לא הסכימה בשום פנים ואופן והעבירה אותה ללימודי פסנתר. אלא שגם שם אמא הצליחה ביותר והיא נגנה יצירות של טובי המלחינים.
 
כשהיא התגייסה לצבא ונשלחה לנח"ל ושם היא פגשה קיבוצניק אחד בהכשרה שהייתה במעגן מיכאל. ההורים שלה כבר חשבו על השכן העורך דין כחתן וכבר רצו להתחייב לדירה, אבל אמא בחרה בחיי הפשטות שהיו אז בקיבוץ והם הגיעו ל"גבעת ברנר".
 
למרות שלא היה לה קל להתרגל לאורח חיים שונה ועוד לחיי הקיבוץ, כבר מההתחלה היא שלחה את אבי שיחיה ללמוד היא ראתה שהוא ממש מוכשר ובקשה ממנו שיצא ללמוד.
הוא למד מוזיקה וניצוח והקים בקיבוץ מקהלה בסדר גודל של הגבעתרון ותזמורת רצינית ואף ניצח עליה. כמו כן הוא מלחין ומעבד וכותב ומומחה ליצירות ועסק בהוראה ובניצוח ועוד. 
 
וגם הוא שייך לאנשים שנחבאים אל הכלים ואף שהיו לו הצעות רבות לעזוב ולבנות קרירה בארץ ובחו"ל הוא העדיף את הקיבוץ שקלט אותו מאירופה הדוויה על פני חיי קרירה מפוארים. תמיד שהוא היה בחדר עבודתו אמא לא הרשתה לנו להפריע לו בכלל היא שמרה על שעות הלימוד כמו אוצר יקר. וכל רצונה היה הצלחתו בכל הלימוד ופעילות שסביב לה. זו גם אחת הסיבות שהיא פשוט הפסיקה לנגן מכיוון שבתור פסנתרנית היא הייתה מומחית והיא לא רצתה להיות במרכז, אלא שאפה שאבא יתקדם בלימוד וביצירה, ואכן אבא שלנו הוא אחד המנצחים המעולים שקמו ופועלים בארץ.
 
וכל פעולותיו היו לא למשכורת ולא לפרסום, כנראה שגם לשם שמים. אמא גם תמיד אמרה לנו לשמוע בקולו ושזה ערך חשוב כל כך והיום בתור בעלת תשובה אני יודעת כמה זו עבודה קשה הביטול, דבר שאצלה היה יותר מכל, דבר מובן מאליו שכך צריך.
 
כששאלתי אותה בתור נערה פרט מסוים על מישהי היא נתנה בי מבט תמה ושאלה האם כבר סידרנו את חיינו לגמרי ?שאנחנו יכולים לסדר לאחרים את ענייניהם ?באופן עקבי היא לא רצתה לרכל על אנשים ולדבר עליהם דיבורי סרק.
 
אמא עבדה בשנים האחרונות במשתלה והיא שמה לב שאין מעקב על השקים הנכנסים בלבד אלא שהם מועברים להנהלת החשבונות שבקיבוץ ושם מתויקים וזהו-היא החליטה לטפל בעניין, אך מתוך ישרותה הרבה היא הייתה מסיימת יום עבודה בשתילה וכו' נחה קצת ואז הולכת להנהלת החשבונות לעוד כמה שעות לברר את הנושא להרים טלפונים לאנשים ולטפל בעניין במסירות. הטיפול בשקים ערך כשנתיים בהם היא החזירה לקיבוץ כרבע מליון שח משקים חוזרים. וכל זה רק אחרי שעוד העבודה בלי לבקש כלום בשביל זה ממש כלום וגם במקרה היא ספרה לי על כך רוב האנשים שסביבה גם במשתלה לא ידעו מכך דבר, אגב היא עשתה ממש עבודה מסובכת של רואה חשבון ללא הכשרה בנושא.
 
אמא התברכה בשיער מאד יפה בעל גוון מיוחד תמיד בקשנו ממנה להאריך אך היא בחרה תמיד לקצר לתספורת צנועה וגם בלבוש היא הייתה צנועה, לא כמו חרדית אבל בגדים רחבים שיער קצר ובכלל היא הייתה צנועה בכל דרכיה ומעשיה.
 
פעם היא הגיעה לבקר ובאותו זמן היה לי נושא של חילוקי דעות עם חברה טובה אמא פסקה לטובת החברה מיד" אבל אמא " אמרתי לה " את יודעת שאת צריכה להיות לצידי כי את אמי? "אבל החברה שלך צודקת " היא ענתה ותמיד היא חפשה את האמת בכל דבר ונתנה לנו עידוד לחפש ולמצוא את נקודת האמת והזכות שבכל דבר. וכשחזרתי בתשובה היא אף אמרה לי שאם זו האמת לאמיתה אז צריך לעשות זאת ולחפש אותה ולמצוא ולקיים אותה כמה שאפשר.
 
מילה טובה שלה הייתה אמתית עד ליסוד שלה היא לא הייתה אדם של מילים סתם, אלה שזכו ממנה לשבח מסויים ידען שזה באמת שבח שעבר ניפוי של מסננת טובה.
אחיה שיחי' ניהל את בית הספר הטכני של חיל האוויר.
 
אמא היא אחיינית של המשורר מתתיהו שלם ע"ה שכתב כמה מהקלסיקות של מערכת ההתישבות. 
 
זה היה תענוג ללמוד איתה פרשת השבוע היא ידעה ללמוד ולהכיל ועוד זכרה פרקים בתנ"ך שהם למדו בעל פה, לא היה לה קל בכלל לנווט בין גידול ילדיה ובין חיי הקיבוץ לבין העובדה שביתנו הפך פשוט לתל תלפיות, בכל המובנים המון וועדות מוזיקה המון אנשים שבאו להתייעץ טלפונים בכל שעות היום והערב אך זה היה רצונה והיא זכתה לראות פרות מבורכים מכך.
אמא הייתה סבתא אהובה שמגיעה ויושבת עם הנכדים בסיפור ובעבודת יצירה, יחסיה עם חמותה היו פלאים ביותר וסבתי אף ציינה שהן מעולם לא רבו.
גם כשאמא חלתה במחלה הקשה דבר ראשון היא דאגה לסביבתה.
 
מהר מאד היא כבר לא יכלה לדבר אבל כשהיא עוד יכלה היא בקשה מבתי שתחי' למסור לנו שלא נדאג ולא כואב לה כלום ובקשה להמשיך פשוט את עבודתנו. 
 
היא עוד זכתה לקרוא קריאת שמע בתקופה שהיא עוד דברה ולאחר כמה חודשים היא השיבה את נשמתה הטהורה לבורא עולם ביום השבת בביתה בקיבוץ בית שבו מידות טהורות ורוח איתנה חרטו את רישומן בליבנו. יהי זכרה ברוך. בתחיית המתים ננוחם 
 

תגובות   

0 #1 מרגש!סיימון 2011-10-16 14:00
יהי זכרה ברוך!

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן