לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

מנשה מלך יהודה | הרב שמואל אביעזר


חזקיהו המלך חולל מהפך בעם. לימוד התורה היה לנחלת הכלל ולא רק נחלת הפרט. מוסדות התורה פרחו, בתי המדרש היו מלאים עד אפס מקום, בחורי הישיבה שוקדים על תלמודם, ילדי חמד ותינוקות של בית רבן עוסקים בקלפים של הלכות טומאה וטהרה. עם ישראל מגיע לשיא פריחתו. צבאות סנחריב שצרים על ירושלים מתים במיתה משונה, כי בזמן שקול יעקב נשמע בבתי מדרשות אין הידיים ידי עשיו. עם ישראל נמצא באחת התקופות היפות בהיסטוריה, עד כדי כך שחז"ל אומרים שראוי היה חזקיהו להיות מלך המשיח, רק מחמת שלא אמר שירה לא זכה. חזקיהו נושא את ביתו של ישעיהו הנביא ונולד להם בן, ויקרא שמו בישראל "מנשה".

הכל ציפו ממנו לגדולות ונצורות, להמשיך את דרכם שלך אביו ואמו.

חזקיהו נפטר שבע מעשים טובים, שמו ייזכר לעד כמקים ממלכה של תורה.

מנשה בנו מולך תחתיו, והנה מתרחש אירוע מזעזע: צלם גדול הועמד בתוך העזרה (מתחם בית המקדש), וכל העם נקראים לעובדו. מנשה מקים ומשחזר את הבמות שאביו נתץ ובונה מזבחות לעבודה זרה בכל מקום, מקלקל את ארץ ישראל כולה בעבודה זרה עד כי נדמה כי מנשה קלקל בטומאה יותר מאשר בנה אביו בקדושה. עם ישראל בשפל המדרגה.

והנה, לאחר שהקב"ה הזהיר את העם באמצעות הנביאים, ולא הקשיבו, הביא עליהם את צבאות אשור. הפעם החיילים לא מתים במיתה משונה, כי קול יעקב אינו נשמע. הם נכנסים לירושלים, קושרים את מנשה המלך בשלשלאות של נחושת וגוררים אותו לבבל.הבבלים מתאכזרים מאוד אל מנשה. הם מעמידים סיר גדול של מים, מעלים תחתם אש וכשהסיר רותח משליכים את מנשה לתוכו.

הסיפור יכול להסתיים כאן, אולם יש לו המשך. מנשה לפתע מתעשת. הוא פותח בתפילה לכל האלוהים שעבד במסירות במשך שנים רבות ומתחנן אליהם, אבל אין קול ואין עונה. מנשה ממשיך להתבשל בסיר.

לפתע הוא נזכר בזיכרון רחוק: זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת – 'בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ד' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ, כִּי אֵל רַחוּם ד' אֱלֹקֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם'. הרי אני קורא אותו: אם עונה אותי – מוטב, ואם לאו – הא כל אפייא שוין.

סערה מתחוללת במרומים. מלאכי עליון סוגרים את השערים. הייתכן? אדם שכה הרבה לחטוא, אדם שהעביר את ישראל משיא הקדושה לשיא הטומאה, כך במחי יד מבקש לשכוח הכל כאילו לא אירע?! מידת הדין חוסמת את תפילתו של מנשה מלעלות השמימה. אולם הקב"ה מלך מלכי המלכים שמע את תפילתו בוקעת מתוך הלב, וחותר לו חתירה - מנהרה סודית, כביש עוקף מידת הדין. תשובת מנשה מתקבלת. באותו רגע מוחזר מנשה בחזרה לארץ ישראל הישר לכסא מלכותו. מכאן ואילך מנשה משנה את הנהגתו, הוא מסיר את כל אלוהי הנכר מישראל, שובר ונותץ את המזבחות ומחזיר עטרה ליושנה.

הבה נתבונן. האם יש חוטא יותר ממנשה מלך יהודה, שתשובתו לא תתקבל? הלוא לכל אחד ואחת חפץ בחיים ורצון להתקרב לה', אלא שישנם הפרעות בדרך. כעת, בימי אלול וימי התשובה באה ההזדמנות שלנו לצאת מהחושך, להיכנס לארמונו של המלך הגדול, ולהעתיר בתפילה: "אנא ה' קרבני וקבל תשובתי", ובודאי תתקבל תשובתנו "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו".

האוייב הגדול ביותר של התשובה הוא הייאוש. ברגע שאדם מתגבר על הייאוש - הוא עשה את הצעד המשמעותי בעולם התשובה והתיקון. כי בעולם זה יש משמעות ענקית לכל הרהור. די בהרהור קל בכדי להפוך רשע לצדיק. ובוודאי שאדם שמתחרט, מתוודה בפיו וחושב בלבו לצעוד בדרך חדשה הרי זו תשובה של ממש. אך דע עקא, הייאוש אוכל בנו, ולכן חשוב לזכור את סיפורו של מנשה, שמבטיח כי אין תשובה שתחזור ריקם.
 

מקורות: דברי הימים ב לג, מלבי"ם תהלים סו, מסכת סנהדרין קג א, ובירושלמי

 

 

תגובות   

+3 #1 סיפור מרגששרה 2011-09-08 22:56
והסוף מפתיע
0 #2 יאוש בעולם כלל!סיימון 2011-10-21 09:20
ועל זה נאמר:
מנצחים לעולם לא מוותרים (מתייעשים)
ומוותרים (מתייעשים) לעולם לא מנצחים...

סיימון
www.SimonWeil.co.il

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן