לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

מלך מזויף ומלך אמיתי | הרב שמואל אביעזר

לפני כמאה שנים חי מלך באחת המדינות. למלך זה היה נוהג משונה: הוא רכש בכסף מלא מאות נורות (שהיו נדירות באותם ימים), האיר בהם את כל חדרי ארמונו. מדי יום לקראת ערב החל המירוץ. כל עשר דקות עבר לחדר אחר בבית. מלך זה חי בפחד שמא אחד מאנשיו ירצה להתנקש בחייו, וכדי להינצל ממנו עבר כל מספר דקות לחדר אחר, "לבלבל את האויב"...

כך עבר עליו לילה טרוף ומטריד, שינה כמעט ולא ראה בעיניו, על מנוחת הנפש הוא אפילו לא חלם.

והנה, כשהאיר הבוקר קם בחמת זעם, מלא חששות ופחדים. בזעמו הרב פסק מוות על שומר ראשו. כך נמשך הדבר שנים ארוכות.

הבה נתבונן, האם לזאת ייקרא מלכות?! האם זהו מלך? הלוא הוא כל היום במתח, אכול פחדים, במה תיכון מלכותו? אבל כשנשים לב, כך דרכם של ל המלכים וראשי המדינות. הם מוקפים בעדת שומרי ראש חמושים, יחידות של חיילים, רכבים משוריינים ועוד אבטחה כבדה. זו מלכות?!


אמנם, היושב על בארמון, יושב על כסא המלוכה, אך אינו מלך. להפך, הוא עבד לשררה. מי הוא אם כן המלך האמתי? התורה מספרת לנו על חלומותיו של יוסף, שני חלומות שבשניהם אותו מסר - יוסף ימלוך על אחיו. האם הכוונה רק לשלטון?


כדי להבין את העניין, הבה נפליג לסיפור הבא המובא בחז"ל.

 

שלמה המלך מלך בירושלים. חז"ל מתארים את מלכותו בהרחבה עצומה, עושר, כח, קשר עם כל מדינות תבל, שלטון על החיות ועל השדים, חכמה בלי גבול וכל חמדות תבל היו לו. לפתע, בתוך כל העצמה הזו קורה דבר נורא. "אשמדאי" מלך השדים מתחזה לשלמה, מתיישב על כסאו המופלא. השד נראה בדיוק כמו שלמה, את שלמה המקורי הוא משליך בהינף יד למרחק עצום, ומולך בירושלים כאילו הוא שלמה. לוקח זמן עד שהחכמים קלטו את זה והתגברו על מעלליו של השד.

 

מה עשה שלמה בינתיים? הלך מבית לבית לבקש קצת אוכל ומקום ללון. רק דבר אחד נשאר לו מבית מלכותו - מקל. וכך הוא מספר לאנשים: דעו, אני שלמה המלך. ואולם האנשים מיאנו להאמין. הם נדו לו ברחמים, אולי הראו לו את הדרך לבית חולים פסיכיאטרי.

 

קשה לתאר את סבלו של שלמה המלך. זרוק אי שם, בלי ארמון, בלי חיילים שומרי ראש, בלי משפחה. יש לו את כל הסיבות לשקוע בדיכאון. אולם חז"ל מספרים לנו איך הרגיש החכם מכל אדם. "שלמה מלך על מקלו". אותו שלמה בדיוק, עם ארמון ובלעדיו, עם חיילים ובלעדיהם, שלמה הוא מלך! בעצמיותו, בלי שום תפאורה, כחו נשאר בקרבו. בהירות מחשבתו ושיקול דעתו, הכל בדיוק אותו דבר.

 

מה היא אותה תכונה נפלאה ששמה מלכות? האם היא שמורה רק לראשי מדינות?

ידועים דברי הרמב"ם, "טבע האדם להיות מושפע מבני מדינתו..." לכל אדם ישנה דעה, רצון והשקפה, תכונות אופי, מעלות רוחניות ועוד. אולם הוא נגרר אחרי אנשים אחרים ומאבד ממעלתו.

 

אולם, ישנם חריגים, מעטים, שבכל מקום שתמצא אותם, הם לא משתנים. הם אינם מאבדים מסגולתם. הם אינם מושפעים מאנשים אחרים, מסביבה אחרת, מתנאים אחרים. סדר היום שלהם ברור וקבוע ואינו נתון להשפעה חיצונית. כל מעשה ומחשבה מחושבת ונשלטת.

 

אלו המלכים האמיתיים. זוהי מלכות.

 

הנה יוסף, מגיע לשפל אחרי שפל, הוא שנוא על ידי אחיו שלא יכלו דברו לשלום, עד שהם באים להורגו למרות תחנוניו. הוא נמכר לעבד במקום הנמוך ביותר, משם הוא מושלך לבור בבזיון נורא. ולמרות זאת, הוא איתן באמונתו, שומר על אותם הסטנדרטים שהיו בבית אביו.

 

זו מלכות אמיתית.

 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן