לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

משל חיבוק הדב | מערכת האתר

דוב ששוטט ביער ראה מולו אילה הרה שתקפוה צירי לידה. הבין הדוב כי שעתה ללדת הגיעה ובלבו התרקמה מזימה. אמר לה הדוב: אילה יקרה בואי מצאי לך פינה בקרבת מקום ותלדי במנוחה. אני אשמור עלייך שאיש לא יפריעך בתהליך הלידה, וגם לאחר מכן אדאג לגורים. אכלכל אותם במזון משביע, אגן עליהם מפני הקור ומפני טורפים מצויים.

 
הבינה האילה את תכניתו של הדוב ואת מזימתו עליה ועל גוריה. הבינה גם שהיא לא תוכל לפתע להימלט כשהיא הרה ועומדת כה סמוכה אליו. לפיכך אמרה לו: תודה דוב יקר. ידעתי כי דבריך נאמרו מכל הלב ומדאגה אמיתית כלפי. אך לא אוכל ללדת כאן בסמוך אליך. אצלנו האילות, ללדת בסמוך לחיה ממין זכר נחשב הדבר לחרפה. לחוסר צניעות. אתרחק מעט, ואלד שם. אל תבט עלי, וכשאסיים אקרא לך בשמחה.
 
הדוב קיבל את תשובתה ההגיונית של האילה ואמר: לכי לך ומבטיח אני לא להסתכל ולא להפריע לך. אני פה ממתין לך. התרחקה האילה, מהדוב וכשראתה כי הרחיקה די, נשאה רגליה ונמלטה חיש מהמקום, והצילה את נפשה ונפש ילדיה.
 
והנמשל
אין גרוע מחיבוק דוב. מושג זה כבר הפך לשגרת לשון במחוזותינו. הדוב מבטיח לך הרים וגבעות, אך סופו של החיבוק מוביל תמיד לאסון. כאשר נתקלים ב'דוב' כזה אין עצה אלא להערים עליו ולהתרחק ממנו. אי אפשר לשכנע אותו שהוא טועה או להתחנן לרחמיו. הוא הלא רק מבקש לעזור ולסייע. לא נותר אלא פשוט להתרחק. כשכבר רחוקים ממנו, אפשר להימלט. 
 
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן