לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

בין האריה לנחש | אליעזר היון

בשביל המוליך אל היער הילך אדם כשהוא שקוע במחשבות. מאחר שטרוד היה בדבר מה לא שם לב לחיה הגדולה שארבה לו מעבר לסלע. היה אריה גדול, ששלשה ימים לא בא טרף לפיו. בראות הארי את האיש זינק עליו בשאגה וניסה לטרוף אותו באבחה אחת, אלא שהאיש הצליח להתנער ולהתעשת והחל לנוס מהאריה אל תוככי היער. האיש ידע כי מאתים מטרים מפתחו של היער ניצב בור ריק ששימש כבאר ישנה בימים עברו. הוא הצליח להגיע אל הבור והשתלשל במהירות לתוכו. עם כניסתו לבור מצא האיש שתי יתידות שהיו נעוצים בקירות הבור והוא עמד עליהם כשהוא ממתין לבאות. לפתע שמע האיש לחש מוכר מירכתי הבור הוא הביט שם וזיהה נחש ארסי שממתין לו בשלווה עם עוד שלשה נחשים.

מצבו היה בכי רע, הוא היה בין הפטיש לסדן. לעלות למעלה לא יכל מאימת הארי, ולמטה המתין הנחש הארסי. מלבד זאת היה האיש רעב מאד שכן זה זמן רב לא בא אוכל לפיו. וכאילו לא נסתיימו צרותיו מרגיש האיש בתנועה קלה משני צידיו. הוא מאמץ את עיניו בחשיכה ורואה שני עכברים אחד שחור ואחד לבן, הפונים ישירות לעבר היתידות עליהם עמד. בתוך דקות החלו השנים לאכול מן היתידות כשהם מגרדים בשיניהם מעט מן החלודה שכיסתה את היתידות.
 
עוד הוא מבכה את מר גורלו , ונותן כמעט לייאוש להשתלט עליו, ארע לו נס גדול. מן הקיר עליו נשען החל לזוב דבש וחלב משובחים אין כמותם לטעם בכל העולם. האיש טעם מן הנוזלים המתוקים וחיתה נפשו. מעולם לא אכל אוכל כה משובח. מאותו היום היה האיש עסוק באכילה ושתיית הנוזלים המתוקים, ושכח לגמרי כי הוא עומד במרכזו של בור, שבתחתיתו מתגוררים משפחת נחשים ארסיים וממעל לו ממתין אריה רעב. הוא גם שכח שהוא שרוי בעלטה כבידה. כה נתון היה בסעודה ובזלילה האינסופית שנקרתה לפניו.
 
עברו ימים, והעכברים הקטנים שלא פסקו מלכרסם את היתידות, הגיעו אל מרכז הברזל, ובבוקר אחד קרסו שתי היתידות והאיש צנח לתחתית הבור כשדבש וחלב נוזלים מפיו והוא מהווה סעודה דשינה למשפחת הנחשים שהמתינו בסבלנות כל כך הרבה ימים.
 
והנמשל
סיפור מוזר זה הוא תיאור מדוייק ומושלם לחייו של האדם כאן בעולם הזה. האדם נמצא בבור – במירוץ החיים, על גבי שתי יתידות ששיני הזמן מכרסמים בהם לאט לאט. יום אחד היתידות יקרסו והאדם, כל אדם, יגיע אל קיצו, אל הנחשים אל המוות.
 
האדם שוכח שמלבד החיים בעולם הזה יש עוד עולם שהוא העיקר ואליו יש להתכונן, אלא שהוא מעדיף ליהנות מן הדבש והחלב, מתענוגות העולם הזה שניתנים לו בשפע והוא שוכח לחלוטין שיבא יום והם יפסקו, ואז מה יהא עמו? הוא נמצא כעת בעלטה, ולא שם לב. הארי שבחוץ - החובות שלו, והמצוות עליהם נצטווה, ממתינים לו אך הוא מעדיף לעמוד על שתי היתידות הרעועות ולשכוח מהכל, אלא שגם הם כאמור קורסים בסופו של דבר. 
 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן