לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

משל הזרזיר המת | הרב עזריאל יונה

היה היה זרזיר שניצוד על ידי בת המלך והושם בתוך כלוב כחית שעשוע. הזרזיר גדל בארמון למד לדבר, ידע להקשיב, קרא והשמיע קולות משונים, ושעשע בהצלחה את רואיו ואת המבקרים שאהבו מאד להביט בו. אלא שהזרזיר היה עצוב וזעף, נתון היה בתוך כלוב עשוי פלדה ומעודו לא טעם חופש. הוא חש שכנפיו כביכול נתלשו ממנו ויאוש מילא את ליבו.

באחד הימים שמע הזרזיר שפרש הגיע לביקור בארמון וכבר מתעתד הוא להמשיך בדרכו אל מעבר לים. נתמלא הזרזיר תקווה, ובהזדמנות הראשונה כאשר חלף הפרש ליד כלובו, קרא אותו אליו וביקש לשוחח אתו. הפרש ניאות, והזרזיר התחנן בפני הפרש כי כאשר יצא הוא אל מעבר לים, יפגוש בוודאי עופות רבים ובכללם גם זרזירים, ועל כן מבקש הוא שבפגשו זרזיר יספר לו את סיפורו, וישאל ממנו עצה כיצד יוכל למלט את נפשו מן המסגר.

 

הבטיח הפרש לזרזיר למלא את הבקשה, ובעת נסיעתו הביט על העופות והציפורים וחיפש ביניהם זרזיר. ואמנם כעבור שבוע חלף על פניו של הפרש עוף שדמה במראהו לזרזיר הכלוא. קרא אליו הפרש, וסיפר לו את סיפורו של אחיו שבארמון. עם סיום הסיפור הבחין הפרש כי הזרזיר חדל מעוף והחל צונח אט אט שהנחת בחבטה על הקרקע. מיהר הפרש להרים את הציפור וניסה להחיותה. ניער את כנפיה, שפך על פניה מים ואף ניסה לפקוח את עיניה. אך הזרזיר לא הגיב. כעס הפרש והשליך את הפגר בחמת זעם ממנו והלאה והמשיך במסעו.

 

לאחר חודשים ארוכים שב הפרש לארמון המלך, ופנה מיד לכלובו של הזרזיר. לשאלתו של הזרזיר ענה הפרש כי הוא נכשל בשליחותו שכן הזרזיר היחיד אותו מצא מת מיד לאחר בקשת העצה וכל הנסיונות להחיותו עלו בתוהו עד שנאלץ הוא להשליך אותו ממנו והלאה.

 

הודה הזרזיר לפרש, ובקושי כבש את התרגשותו. הוא קיבל תשובה לשאלתו. למחרת מצאה אותו בת המלך שהיתה רגילה להשתעשע אתו מידי בוקר כשהוא מוטל על ריצפת הכלוב ללא רוח חיים. היא מיהרה להוציא אותו מן הכלוב וניסתה לחיותו. שפכה עליו מים, הניעה את כנפיו ואפילו פתחה את עיניו. אך אפס. הזרזיר לא הגיב. בחמת זעם השליכה בת המלך את הזרזיר ממנה והלאה, ופנתה בכעס לחדרה. אך סובבה בת המלך את גבה, פרס הזרזיר את כנפיו ועף דרך החלון החוצה אל החופש אל הדרור.

 

והנמשל

ראשית ניתן להצביע על המסר הגלוי העולה מן סיפורו של הזרזיר והוא הצורך בהקשבה לעצה טובה. הזרזיר לא קיבל את דבר הפרש כפשוטם אלא ניסה להבין מה מנסה הזרזיר שבחוץ לומר לו. אולם יש כאן גם מסר סמוי. אדם הנתון בתוך צרה לא מסוגל על פי רוב לבחון את הסיטואציה באופן אובייקטיבי כצופה מן הצד. הסבך אליו נקלע מונע ממנו לחושב בבהירות, ורעשי הרקע משפיעים על החלטותיו. לעומת זאת לעומד מן הצד, יש ראייה אובייקטיבית והוא מסוגל להבחין בפרטים קטנים ולהצביע על נקודות אליהם לא שמו לב.

 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן