לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

משל האריה הרעב | מערכת האתר

בדיר הכבשים ששון ושמחה: רועי הצאן עזבו את המקום בדחיפות ושכחו לנעול את דלת הגדר. אין זאת כי אם דבר מה בהול הזעיק אותם העירה ובחפזונם לא סגרו היטיב את השער. פרצו הכבשים החוצה ויצאו בשמחה ללחוך עשב רך ומזון בכל האזור. גם איל שהיה אתם בדיר נלווה אליהם.

 

הכבשים היו כה שמחים ושיכורים מן החופש שלא שמו לב כי הרחיקו נדוד עד שהגיעו אל מעבה היער. תחושת השחרור והמזון הרב השכיחה מהם כל סכנה. אלא שאז, כשהם כבר רחוקים מביתם הבחינה קבוצת הכבשים באריה גדול ההולך ומתקרב אליהם.

 

נמלכו הכבשים במהירות מה לעשות והחליטו כי האיל, הנחשב לחיה נעימה בעלת לשון חלקה, תנסה לדבר עם האריה ולהסב את תשומת ליבו מהכבשים הצועדים להם ללא מגן ואולי יספיקו הם בינתיים להימלט.

 

האיל קיבל בשמחה את השליחות. כישורי השיחה שלו היו ידועים לכל, והוא חפץ להוכיח שוב כיצד מסוגל הוא לעניין את מלך החיות ולהטות את תשומת ליבו. ניגש האיל אל האריה והחל לשוחח אתו בנעימות על דא ועל הא. בתוך כדי השיחה שזר גם האיל דברי שבח וחנופה למלך, והשיחה החלה להתפתח לכיוונים מעניינים. אלא שאז התנער הארי ואמר: איל איל, שיחתך נעימה לי, אך לא בה אחפוץ! כמלך החיות אני מודיע לך כי אין שמחה אלא בבשר, והדיבורים שלך לא ממלאים את הצורך הזה... הבשר שלך עשוי דווקא כן לסייע לי בענין הזה. גם הכבשים הרועות לא הרחק מכאן...

 

והנמשל

משל זה מתאר עובדת חיים מאד מוכרת. קיימים שני סוגי אנשים, אלו שניתן לדבר אתם, לנסות להשפיע אליהם בהיגיון, ואלו שלא מוכנים להקשיב לכל קול, והם רק מבקשים למלאות את סיפוקם. לאנשים כאלו כדאי לתת איזו שהיא מתת כסף או מתנה אחרת, שכן דיבורים לא מתקבלים אצלם. רק אחרי שנרגע אצלם הדחף והצורך הראשוני, הם מוכנים להקשיב גם לקול ההיגיון.

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן