לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

משל הארוחה של זאב וחסידה | הרב עזריאל יונה

המשל הבא שייך לקטגוריית 'משלי שועלים' מהם הבאנו לא מעט במדור זה, אך זהו אחד היפים והקלאסיים השייכים לתחום.

באחד הימים הזמין השועל את חברתו החסידה לארוחה בביתו. שמחה החסידה ונענתה להזמנה הנעימה.

הגיעה החסידה לביתו של השועל, וזה הכין לה דייסה טעימה, תאווה לעיניים, צחה וצלולה מדיפה ריחות למרחוק.

אלא שהדייסה הייתה מונחת על צלחת שטוחה, והחסידה בעלת המקור הארוך לא הצליחה לשלות מהתפזורת הנמוכה ולא גרגר אחד.

ניסתה וניסתה ושוב ניסתה עד שהתייאשה.

השועל בסבר פנים תמימות שאל: מדוע לא תאכלי מהדייסה הטעימה? אני לא רעבה השיבה החסידה, והשועל משך בכתפיו וחיסל לבד את האוכל.

למחרת הזמינה החסידה את השועל לביקור גומלין והבטיחה בשר משובח וטעים.

הגיע השועל התיישב על השולחן והמתין למזון. אז הביאה החסידה את האוכל בתוך כד עמוק שפתחו צר.

ניסה השועל לתחוב את אפו אך לא הצליח.

מדוע אתה לא אוכל את הבשר הטעים? שאלה החסידה, אני לא רעב השיב השועל המסכן. החסידה נפנפה בנוצותיה בהשלמה, הכניסה את מקורה הארוך והצר אל פתח הכד ואכלה לתיאבון.

משל נפלא זה, נשמע אולי פשוט וחסר מסר, אולם טמון בו רעיון עמוק.

כאשר אדם רוצה לסייע לזולתו, מנסה לעזור לו בדרך כל שהיא, הוא עושה זאת פעמים רבות מתוך מחשבה על צרכיו שלו.

לצורך העניין, אדם שמרגיש שהדבר החשוב לו ביותר הוא שמחה ומאור פנים, ינסה לעזור לאדם השרוי במצוקה בחיוך ובניסיונות שכנוע שהחיים יפים.

אלא שזה לא עוזר לו: הוא זקוק לכסף, הוא נתון בחובות. הוא חייב עזרה פיננסית.

אילו היה חושב המסייע קצת יותר על מקומו של הנעזר היה מתנהג אחרת. הוא חשב על המקור שלו, על הצלחת שלו, ומשם בלבד הגיעה העזרה שלא ממש עזרה.

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן