לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

השועל הרעב | אליעזר היון

החורף הקשה והקפוא שפקד את האזור מצא את השועל רעב מתמיד. זה זמן לא מצא לעצמו ארוחה הגונה. אבל לא חיה כשועל הערמומי תישאר רעבה. שכב השועל על אם הדרך וחיכה. הוא לא היה צריך להמתין זמן רב. כעבור רגעים ספורים הגיעה עגלת משא והעגלון שראה את השועל עצר בחריקת בלמים. 'פרווה מצויינת לפני' חשב האיש, נטל את השועל והטיל אותו אחורה אל מקום המטען. לזה בדיוק המתין השועל. עגלת המטען היה עמוס בדגים טריים. נטל השועל ככל שיכל וקפץ מן העגלה.

עוד הוא הולך שמח וטוב לב והנה הזאב לפניו. מהיכן הדגים דרש הזאב הרעב לדעת בקול מאיים. השועל חשב במהירות ואמר: בנהר הקפוא ישנם חורים קטנים. כל שעליך לעשות הוא לשלשל את הזנב לשם והדגים שבתוך הנהר יתקבצו אל הזנב, יתפסו בו, וכך זוכה אתה בארוחה הגונה.

ההסבר נשמע לזאב מוזר אך הוא הסכים לנסות, ובעוד הוא מבטיח לשועל כי מרה תהיה אחריתו אם יגלה כי רימהו פנה לעבר הנהר. ואמנם ראה הזאב כי אמת דיבר השועל. קבוצות קבוצות של דייגים חצבו חורים בקרח כדי להטיל בהם את חכותיהם. ניגש הזאב אל אחד החורים ושלשל את זנבו לתוכו.

הוא לא מיהר. הוא ידע שככל שיחלוף הזמן כך יתפסו יותר ויותר דגים וארוחתו תהיה עשירה יותר. כעבור יממה החליט הזאב כי המתין די והוא ניסה להוציא את זנבו. אך אבוי, המים קפאו והזנב נותר תקוע. ניסה הזאב למשוך את הזנב בכל כוחו אך העלה חרס בידו. בינתיים הופיעו הדייגים ובראותם את הזאב עומד על שפת החור ניסו להבריחו במקלות. הזאב המפוחד משך שוב את זנבו בשארית כוחותיו ולאחר מאמצים הצליח להימלט משם כשהוא פצוע מרוט וחבול.

 

והנמשל

בסיפור זה ניתן למצא כמה מוסרים. הראשון הוא ערמתו של השועל וטעותו של העגלון. אם העגלון היה מעט יותר חכם היה מבין כי שועל בעל פרווה נהדרת לא מוטל כך סתם על אם הדרך. מתנות חינם לא קיימות בעולם. הזאב שפגש בשועל וראה לפניו ארוחה מצויינת החליט לוותר עליה רק משום שהשועל הבטיח לו כי בנקל יוכל להשיג אספקה רבה יותר. במלים אחרות הזאב בחר בפנטזיה במקום במציאות הממשית. לבסוף המתנתו הארוכה של הזאב שהטיל את זנבו לקרח. אם היה הזאב מעט יותר נבון, היה עליו לעזוב את החור המסוכן [העיסקה המפוקפקת] כעבור זמן קצר או לפחות לבדוק בכל פרק זמן מה מצבו שם למטה...   

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן