לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

למה כל המרבה לספר ביציאת מצרים נחשב לאדם משובח יותר? | הרב עזריאל יונה

וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח [מתוך הגדה של פסח].

מעיר רבי אלחנן ספקטור זצ"ל [הובא ב'לקח טוב] שניסוח של בעל ההגדה הינו בלשון הווה. כלומר הרי זה משובח כעת, ולא הרי זה 'ישובח' בעתיד. מדוע?

 

טוען הרב, כי מכאן מוכח שכוונת בעל ההגדה לומר שריבוי הסיפור הינו סימן שהמספר הינו משובח, והדברים יתבארו על פי משל.

 

ספינה שטרפה בים והיתה נתונה בסכנה גדולה. על הסיפון היו שתי קבוצות אנשים עניים ועשירים. לפתע נשלחה ישועה מן השמים והספינה ניצלה מן הסכנה. כאשר הגיעו לחוף מבטחים, נשא כל אחד מהניצולים דברי הלל ותודה לה' על הישועה הגדולה.

 

נקל לשער שאין להשוות את דברי השבח וההלל שנשמעו מפי העניים לדברים שנשמעו מפי העשירים. העניים אשר חייהם מלאי צער ומכאובים בוודאי לא הודו באותה התלהבות ושמחה כאחיהם העשירים ששמחו מאד על כך שיוכלו להמשיך לחיות חיי אושר ותענוגות.

 

גם על יציאת מצרים אפשר להשקיף משתי נקודות מבט שונות: האחת פשוטה ביותר, הגאולה מעבדות ומסבל גופני. הנקודה השניה נעלה יותר, הגאולה מטומאת מצרים ומשעבוד הרוח שבהמשכה זכו לקבל את התורה ולהיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.

 

אדם פשוט שכל הבנתו אינה משגת אלא את התפיסה שיש להודות ולהלל על החירות הגופנית, אין לו מה להאריך ולהרבות בסיפור יציאת מצרים, לפיכך זה שמרבה לספר ביציאת מצרים מעיד על עצמו שהוא איש נעלה יותר, בעל הבנה עמוקה בתורה וביהדות, עד שהבנתו מביאה אותו להודות ולהלל במיוחד על הישועה הרוחנית.

 

מידת ההערכה לישועה הרוחנית, תלויה במידת חלקו של האדם בהבנת התורה. מובן אם כן שכל המרבה לספר ביציאת מצרים, מעיד על עצמו כי משובח הוא.

 

בספר דברי שאול מוסבר רעיון זה במשל אחר:

איש עני ואביון שהיה גם בור ונבער מדעת, עלה לפתע לגדולה והתעשר. אחר שרכש לעצמו נכסים ושאר חפצים, פנה לקנות השכלה. הוא שכד לעצמו מורים פרטיים שבעזרתם נעשה גם למלומד ואיש מדע.

לימים התהפך הגלגל והאיש ירד מנכסיו ושב להיות עני ואביון כבתחילה. אף על פי כן היה מציין מידי שנה את היום שבו התעשר ביום טוב שהיה עושה לעצמו.

לשאלת הבריות לשמחה זו מה עשוה, והרי חזרת להיות עני ואביון?

השיב: אמנם את הממון הפסדתי אולם הידיעות וההשכלה שרכשתי לעצי תודות לעשירות שנפלה לחלקי ביום זה נשארו עמי לצמיתות. לפכיך אני מוצא לנכון לחגוג את היום הזה שבו התעשרתי.

 

אם אנו שמחים ביציאת מצרים חוגגים ומספרים בשבחו של מקום כם כיום, למרות שחזרנו לגלות ונשתעבדנו שוב תחת עול הגויים, וסובלים עדיין ממצוקות ומאוייבים, הרי זה סימן שעיקר שמחתינו ביציאת מצרים היא על כך שזכינו על ידה להיות עם סגולה, ולקבל את התורה הקדושה אשר נשארה אתנו גם בהיותינו בגלות.

אנו שמחים בעיקר על כך, שהעמלה הרוחנית אשר הותירה לנו יציאת מצרים לא תיאבד מאתנו מאז ועל עולם.

 

לפיכך כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרבי זה משובח, שכן גם בחשכת הגלות כאשר אדם שמח ומציין את היום שהפך את חייו מבחינה רוחנית הרי מוכח כי הוא הבין את השינוי שחל בו בעקבות אותו מאורע. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן