לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

מי אני: "פרי" או "פרפרי"? | דוד הוד

הריאות מתנשפות, הידיים מקולפות מהחומרים, והגב כואב עקב טיפוסים אקרובטים על סולמות, כדי להגיע למרווחים שבינות לארונות העליונים לתיקרה, ולצבוע את הפינות הנידחות, שרק האישה מסוגלת בכלל לראות. למזלנו, לכל יום, יש בסוף לילה, ומתישהו, הכול, אבל הכול, נגמר. אז מה אתם עושים אחרי יום שכזה, מתרווחים על הספה? יש גם כוס קפה הפוך מנטרל סידן ליד? חמושים במסך מחשב ממול עם מאמר משעמם – "פרי או פרפרי"?

אני, אחרי יום שכזה, "רק מתחיל" את הפרק המשמעותי של עבודת יומי - אני יושב עם קולמוס וכסת וכותב את המאמר השבועי. כלומר, מאמר זה נכתב, עם חצי עין סגורה (לאט לאט, היא נגררת אחרי זוגתה שנסגרה כבר...) אז למי שיש עוד עצבים (בלתי נלאים) שיזרום איתי ויתאפק מלפהק.

הקדמה לסיפור:

אז למה אנו מתעייפים כל כך. למה הבית נכנס למשטר ניקיון וסדר, וגילוחי שכבות אבק שלוות, בנות חמישים שבועות תמימות ושקטות? מה פשר ההתנכלויות לגרגירי האבק שהפכו בין יום לאויב הלאומי של עקרות הבית? למה לפני כניסה לאחד מכל חדרי הבית, צריך קודם כל לנער את עצמנו במחבט כשר לפסח, וכשר לארבעים מלקות?  

הם היו שני גלמים, ביחד, כך הם נוצרו. הם היו דווקא די חברותיים. היו הם מריצים בדיחות וצוחקים על כל העולם. היה להם טוב, שם. הם אף פעם לא רבו מי נוצר ראשון, ומי יותר חכם. בגדול, שניהם היו בעלי טבע מפרגן למדי, עד... עד שהם היו מגיעים לוויכוח הנצחי שלהם. 

"פרי", היה תמיד טוען ל"פרפרי", שזה לא התכלית בחיים- להנות בינות לקירות הקטנים הללו, והדוחס פה הוא "בכלל לא לעניין" ו... נכון שאנו נהנים פה והבדיחות בהחלט על רמה, אבל יש עולם בחוץ, כן, אנו עוד נשתדרג. עוד יום יגיע ונראה, שהעולם הרבה יותר גדול, מציע, ומפתה לכבישה. "ובכלל פרפרי, יום אחד נתעורר עם כנפיים, ונתחיל לעוף, ונראה את כל החלום הזה שאני מדבר איתך עליו, מלמעלה!"

 

"פרפרי", היה בעל הגישה השמרנית יותר: תירגע, תפסיק לחלום ובעיקר תפסיק לדמיין... אני כבר מתחיל לפחד לגבך... אתה מפתח תסמינים של סכיזופרן היפוכונדר בעל נטייה אובססיבית קומפולסיבית... תראה פרי, עם טיפת מינון יתר, שלוש פעמים ביום, ועם תמיכה צמודה שלי, נראה לי שעוד נתגבר על זה.. ביחד כמובן... 

פרי, המשיך לחלום, לתכנן ולרצות.  

אז למה אנו טורחים כל כך לפני פסח, (-מעבר לחיפוש אחר החמץ כדרישת ההלכה, כמובן-) האם כל זה לכבוד בת הדודה שתגיע להתארח בליל הסדר? לכבוד החליפה החדשה שנקנה? שמא לכבוד הנעליים החדשות?

חג פסח, מציע לנו להיכנס לאוצרותיו של אלוקים, לאוצר בו נמצא הנשק שאיתו אמורים להצליח ולצלוח, לפצח ולנצח, את ניסיונו (-מבחנו הרוחני) של הדור האחרון, דור ה"עיקבתא דמשיחא" זה נקרא. בדור הזה, אנו רובצים בתוך "שער החמישים של הטומאה". שער החמישים הזה, נחשב ה"הסתר" הכי גדול - הערפול הכי קשה מלראות את הרובד הרוחני של המציאות, שזה אומר, מיסוך עשן כבד, סביב הסיבה האמיתית, לשמה אנו עוברים עשרות שנים בתחנת העולם הזה.

האויב האורב מבעד לשער החמישים, הינו "חוסר אמונה". אנו יכולים לבחון את עצמנו: האם אנו שלווים כלפי מאורעות חיינו השונים, שלווים כלפי ה"קשיים" בחיינו. שמא דווקא אנו חשים מאוימים וחסרי אונים מול בעיות הילד והילדה, הפרנסה או הדיאטה, הבעיות בעבודה או החבר שמנסה לשים לי רגל ו"להפילני"...

הנשק, הינו "אמונה". "עבודת האמונה" מלמדת: הסתכל סביבך, על כל תנאי חייך, על כל דמיונות "בעיותיך" ותבין, שאלו, ובדיוק אלו, אלו הם תנאי חייך האופטימאליים, תנאי חייך המושלמים בדיוק המקסימאלי, בדיוק האלוקי, של מי שברא את העולם. כן, את העולם הכל כך מורכב הזה, שאת מרכיביו חוקרים במגמות רבות באקדמיה, ומידי יום ביומו, מגלים המדענים, עד כמה מורכבותו האינסופית של העולם, הינה מושלמת ופועלת באינטגרציה מלאה ומרשימה, בין כול חלקיקי המציאות. מערכות מגבות מערכות, והדיוק, אבסולוטי...

לגבי  רשימת משאלותינו: אם היה לי כסף / רכב טוב / בעל מבין / אישה לא מלחיצה / ילדים נורמאליים / בוס שאיננו מלחיץ ומציק... אם הייתי בן של... אם הייתי רזה... אם הייתי כמו... אם רק היה לי טבע אמיץ ונועז... אם הייתי יפה... אם הייתי בריא... הרשימה הזו, הינה רשימת הרטינה כלפי הבורא: הנהגתך, לוקה בחסר –חס ושלום- אם רק הייתה נותן לי כך וכך, הכול היה בסדר!

 

מכורים לשגרה: קצת הנאות וקצת צרות.   

יש לנו דעות מאוד מסודרות וברורות לגבי חיינו. יש לנו כמעין שלוות - שיגרת דברים טובים מסוימים וצרות מסוימות: אני יודע היטב, מהם הדברים הטובים בחיי ומה הן הצרות שלי. אני יודע היטב, מי האוהבים שלי ומי האויבים שלי. אמנם, לפתע, כששומעים את "אמת האמונה" שהיא בעצם מלמדת שאין לנו צרות בחיים, שאין לנו אויבים, שאין לנו קשיים, זה מערער, את קונספציית חיי, את ה"אמת" שבניתי סביבי, זה מערער לי את ההבנה, שעד עכשיו הייתה לי שליטה במצב וידעתי, מי נגד מי ולמה בגלל מה...

קשה לשמוע, שהתפיסה שלי הייתה מוטעית, מדומיינת, אשלייתית... שהתפיסה שלי הייתה הזויה, וצבועה בצבעים כל כך מוחשיים, ואני, כן אני, הלכתי שולל כל חיי??? הרי אני חכם! הרי השכן באמת באמת רשע מרושע, והרי, והרי,... הרי, שאנחנו, מ-פ-ח-ד-י-ם להתעורר מהסרט האומלל עלי אדמות, הסרט שרוצה שאני לא אהיה קרוב לאבא שבשמים ושליו מאויבים ומתחרים, בטוח בחיים, שמח ומאושר. הסרט, שהבימאי שלו, הוא האויב הכי גדול שלי עלי אדמות המחכה לי בסיבוב גן עדן פינת גיהינום – מדומיינים "שיודעים לקרוא את המציאות" פינת מאמינים שמסופקים מסביבתם ונהנים ממה שיש להם בחיים כרגע.

האם אנו רוצים לצאת לחירות כמו "פרי", או שאנו רוצים להישאר גלמים כ"פרפרי"?

חג הבשורה הגדולה מגיע – החג שחז"ל קוראים לו "ראש השנה לאמונה" אז, אם אנו עובדים קשה לפני החג בשביל לקבל את מתנת האמת של החיים, זה שווה...  

 
חברים יקרים.

ניתן לרכוש את החוברת "חג הפסח בהלכה ובהגדה" החוברת מעבירה קורס מזורז להלכות פסח, והלכות ליל הסדר והכל בשפה מובנת גם לאנשים שאינם מורגלים בקריאת הלכות. (עלות 3 ש"ח לחוברת לזיכוי הרבים)
לפרטי נקודת המכירה בעירך יש להתקשר לטלפון 050-4125585 או
 
בטלפון 02-5800495

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן