לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

פזמון בחצות הלילה | הרב משה גרילק

גם בחצות לילה מיוחד זה, גם אחרי שעות של עיסוק אינטנסיבי בסיפור יציאת מצרים – אנו לא מתפנים לשעשועים סתם, לחידונים של מה בכך. 

החידון הנוכחי עונה על השאלה מציקה: מדוע זכו דווקא בני ישראל להיגאל ממצרים ובעיקר, מדוע עתידים הם להיגאל באחרית הימים? האם באמת הם יותר טובים משאר אומות העולם? מה פשר פזמון זה שאנו מפזמים בחצות הליל? 

האם לפנינו סתם שעשוע, חידון מעורר כדי להפיג את העייפות בשעה כה מאוחרת? או שמא מעלה בעל ההגדה – באמצעות חידון – עוד פן של הרעיון המרכזי הטמון בליל ההסדר? 


ברור, שערב חינוכי זה לא יקדיש אפילו דקות ספורות, לבילוי סתם. 


אך הוא בסך הכל מגייס את טכניקת החידון, כדי להסביר ולנמק מדוע בכלל זכו ישראל לגאולה ממצרים. וזו אכן שאלה. 

המדרש שם שאלה זו בפי המלאכים. הם הציגו אותה בפני האלוקים בנוסח הבא: "מה ראו אלו להתקרב יותר מאלו, הללו (בני ישראל) עובדי עבודה זרה והללו (המצרים) עובדי עבודה זרה" (מדרש רבה שמות, כא). שאלה לעניין. 

העבדים העבריים, לא היו, על פי המדרש זה, טובים מן המצרים. אלו כמו אלו סגדו לאלילים השונים. ואם זכו להיגאל בגלל שעבודם, למה נגאלו דווקא הם ולא עמים אחרים, שהיו גם הם עבדים נדכאים באותה ארץ? 

החידון הזה, הוא חידון איסוף נקודות הזכות. הפזמון אוגר, בשלוש עשרה בתיו, את כל הטיעונים המצדיקים את גאולתו של עם ישראל, למרות שבאותה שעה לא היה ראוי כך, במלוא מובן המילה. 

נסקור בקצרה את טיעוני הזכות אחד לאחד. 

"אחד מי יודע – אחד אני יודע. אחד אלוקינו שבשמים ובארץ." זו זכות ראשונה. הסיכוי, שגאולה זו תצמיח מחדש בלב העם את אמונתו הטהורה של אברהם אבינו, באלוקים – האחד. הוא אלוקי היקום, שכל המצוי נאצל ממנו. הגאולה הפלאית ששברה את כל מסגרות המחשבה של אותם הימים, שהראתה עד כמה יחסיים הם איתני הטבע לעומת המוחלט האחד, השולט בתבל – עשויה להחדיר אמונה זו בלבבות הגאולים, למען יהיו גם הם בני חורין בלבם. 

"שנים מי יודע?" מהי הזכות השנייה? "שנים אני יודע – שני לוחות הברית." שוב. זכות הגאולה מתבססת על תקוות העתיד. על הוודאות שעם ישראל ירכין ראשו בפני לוחות סיני ויהפוך אותם לאמת חייו. אמת, אותה ישא ועליה יגונן בכל דרכו הארוכה והמפותלת בתוככי ג'ונגל ההיסטוריה האנושית. 

הזכות השלישית – זכות אבות. זהו הגזע המפואר ממנו צמח ועלה עם זה. אלו שלושת השורשים. אברהם, יצחק ויעקב המבטיחים את ייחודו של העם. גם אם יסטה ממסלול חייו הנכון, גם אם ארעית יסגוד לאלילי מצרים ותרבותה החומרנית תדבק בו – ה"ניווט" של שלושת האבות יחזיר אותו תמיד אל מסלול ההמראה הרוחני הנכון. 

תקווה זו מקבלת חיזוק מן ארבע, אותם, שר הפזמון ואומר: "אני יודע – ארבע אמהות." נשים גדולות אלו, שרה,רבקה, רחל, ולאה, עמדו בכל, לצידם של אבות האומה. הן השרישו את חוסן האמונה היהודית בצאצאיהם הלאה אל כל הדורות. כך שכל סטייה מן האמונה, הינה לא יותר מרוח עועים חולפת, שאינה מסוגלת לפגוע לתמיד בשורש, זהו הגזע האברהמי. זו נקודת זכות נוספת, המצדיקה את גאולת העברים ממצרים, גם אם לא עמדו ביום הגאולה על הגובה הרוחני הנדרש. 

אל מצעד הזכויות מצטרפים גם חמשת חומשי תורה, אותם הם עתידים לקבל בתקופת ארבעים שנות השהות במדבר; 

גם ששת סדרי משנה, ("ששה מי יודע") הלא היא התורה שבע"פ, ואשר יחד עם התורה שבכתב, עיצבו את דמותו הרוחנית של עם ישראל, כעם האלוקים. 

עליהם נוספה גם זכות השבת, הוא היום השביעי, על כל המשמעויות הרוחניות הכבירות הטמונות בו (עמדנו עליהן בקצרה לעיל), אנו מזכירים את שמונת ימי המילה (גם בנושא זה הרחבנו לעיל), את תשעת ירחי הלידה. 

תשעת ירחי הלידה אותן שמרו בנות ישראל במצרים למרות סכנת המוות. זו הזכות הנובעת מחוזק רוחם של בני ישראל ובעיקר בנות ישראל, שגם תחת עול השעבוד הנורא, דאגו בכל מחיר, שהמושג משפחה לא יתפורר. למרות הפקודות האכזריות של פרעה, להמית כל זכר, המשיכו ללדת ילדים מתוך אמונה בלתי מעורערת בעתיד העם וגאולת האלוקים אשר – בוא תבוא. 

גם עשרת הדברות, על כל המסר הרוחני האדיר הצפון בהן – היווה לבני ישראל נקודת זכות לאפשר את גאולתם. התקווה שבאמצעות בני ישראל תתפשט בשורת עשרת הדברות על פני האנושות כולה, הצדיקה את גאולתם. 

אחד עשר הכוכבים הכתובים כאן מזכירים לנו את אחד עשר הכוכבים שהופיעו בחלומו של יוסף, אף השתחוו לו. הכוכבים הללו היו אחיו, בני יעקב. התואר כוכבים הוענק לעם ישראל עוד על ידי האלוקים שבישר לאברהם, שזרעו יהיה ככוכבי השמים לרוב. אך בעיקר, לעייננו, מופיע בחלומו של יוסף אלמנט ההשתחוויה. הוא מציין נקודת זכותם של "כוכבים" אלו לגאולה. "כמו הכוכבים הנמצאים במישרין תחת שלטונו של רבון העולמים והוא יתברך לבדו מחליט על זמן הופעתם והסתקולתם: "המוציא במספר צבאם" (ישעיה מ, כו) – כך גם העם היהודי יעמוד במישרין תחת ממשל ה' ותורתו" (הרב להמן בפירושו להגדה). 

"שנים עשר מי יודע" – אלו הם שנים עשר השבטים היוצרים יחד את האומה העברית, כשכל שבט תורם את ייחודו למבנה העם היהודי. כך, למרות הניגודים, ניצבים כולם על קרקע אחת. היא קרקע האמונה היהודית. הנתון האחרון הוא המספר שלוש עשרה, המכוון כנגד שלוש עשרה מידות הרחמים. 

שלוש עשרה מידות אלו הן מידות האלוקים והיא אחת התפילות שהעניק האלוקים בעצמו למשה, בהצהירו באזני נביאו: "אם יעשו בני כסדר הזה אני מוחל להם על כל חטאותיהם" (מבכת ראש השנה דף יז, ב). בין שלוש עשרה המידות הללו אנו מוצאים את המידות הבאות: "רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת". 

האלוקים מבטיח, שאם יעשו בני ישראל מידות אלו. כלומר, לא רק יאמרו אותם בתפילותיהם, כי אם יגשימם בפועל בחייהם יזכו למחילה לכפרה וכדאי הרצון המופגן לממש את מידות החסד והרחמים בחיי הים יום להצדיק את הגאולה ממצרים. 

Image

מאמר מתוך הגדה ופישרה, של הרב משה גרילק, אנו ממליצים על הגדה זו.

ניתן לרכוש את ההגדה במחיר מוזל אצל המו"ל: 02-6541858

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן