לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

חג החירות, לחם עוני | אליעזר היון

באחד הימים יצא המלך עם שריו לשוטט ביער. והנה בדרכם פוגשת הפמליא בנער יפי מראה וטוב עין והמלך נכנס עמו בשיחה. עד מהרה עמד המלך על טיבו של הנער וגילה כי לפניו ניצב עלם ברוך כשרון. הוא החליט לקחת אותו לארמונו, שם התקדם והתפתח עד שברבת הימים הפך לשר ויועץ המלך. השר שהיה אהוב על המון העם מחמת טובו, צניעותו המופלאה, ורוחב דעתו, שנאוי היה על שאר השרים שקינאו בו על הצלחתו וחפצו בכל עת להתנכל לו. לאחר שביצעו תחקיר מקיף גילו כי בביתו של היועץ קיים חדר אותו אין הוא מוכן לפתוח. הם פנו למלך ושחו לו כאילו לפי תומם כי היועץ גונב מכסי המסים וכי הוא מטמין את אוצרותיו בחדר סגור בביתו. המלך נאלץ להזמין אליו את יועצו האהוב וזה נתן לו דו"ח על מצבו. בסיום השיחה יצאו המלך והיועץ אל בית היועץ ושם ראה המלך כי אמנם היועץ חי בפשטות שאינה מנקרת עיניים ובצנעה גדולה.

 

הדרמה החלה כאשר הם הגיעו לאותו חדר נעול. היועץ סירה לפתוח את החדר והמלך החל לחשוד שמשהו אכן לא כשורה. הוא אילץ את יועצו לפתוח את החדר ושם גילה למרבה הפתעתו מקל ותרמיל של רועה צאן כלשצידם מונח גם חליל.

 

היועץ השפיל את עיניו והסביר: לאחר שהתקדמתי בסולם הדרגות והפכתי לאיש הקרוב ביותר למלך החלו הרהורי גאווה להתנוצץ בקרבי. כיוון שכך החלטתי להיכנס בכל יום לחדר זה, לכתף את התרמיל לחולל מעט בחליל כדי להיזכר מהיכן הגעתי ומה היה מעמדי עד זה לא מכבר. פעולות אלו מסירות ממני את מחשבות הגאווה המתפרצים לליבי מידי עת.

 

כאשר אנו יושבים בליל הסדר, כבני מלכים, אנשים חופשיים, ושולחן הסדר ערוך לפנינו בפאר והדר, נכנסים אל ליבנו מחשבות גאווה ואנו שוכחים כי לא כך היה מצבינו תמיד. זו הסיבה שבעל ההגדה בחר לפתוח את ליל הסדר בקריאה כי "הא לחמא עניא, דאכלו אבותינו במצרים", וזו גם הסיבה שלחג הפסח קוראים מצד אחד 'חג החירות' אך מאידך הוא מכונה גם כ'חג המצות' כלומר חג של 'לחם העוני'. התזכורת הזו עשויה להניס מליבנו את אותם רגשות גאווה ובוז ויגרמו לנו להתנהג בהכנעה וענווה.

 

[על פי איל מילואים, ילקוט לקח טוב]. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן