לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה

אז איך הצליחו הלוויים לעמוד במשימה הקשה? | הרב עזריאל יונה

קח את הלויים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וגו' והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל והיו לי הלוים [במדבר ח].

"זה שאמר הכתוב [תהלים יא] ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. ה' צדיק יבחן אין הקב"ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחילה, וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה.

וכן את מוצא באברהם אבינו וכו' וכן יצחק וכו' וכן יעקב וכו' וכן יוסף וכו' אף שבטו של לוי נתנו עצמן על קידוש שמו של הקב"ה, שכשהיו ישראל במצרים מאסו בתורה ובמילה וכו', אבל שבטו של לוי כולם צדיקים היו והיו עושים את התורה וכו', ולא עוד אלא בשעה שעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי וכו'. וכיון שראה הקב"ה שכולם צדיקים נסה אותן, ועמדו בנסיונן וכו', מיד אמר והיו לי הלויים, לקיים מה שנאמר הי צדיק יבחן וכו' [במדבר רבה פרשה טו].

והיו לי הלויים. במה זכו, מה הכשירם לגדולה הזאת? שואל בעל הברכת מרדכי.

כי הם המה השבט היחיד אשר לא נגרר אל גיעולי מצרים. ישבו בבית המדרש אשר כתליו היוו מחסום בלתי עביר לזוהמת סביבותיהם.

כי הם המה השבט היחיד אשר השכילו בגבורה להשאיר עצמם מחוץ לטרדות הגלות הנוראה, להקדיש עצמם קודש לתורה ולמצוות.

כי הם המה היחידים שלא נגררו אל חטא מעשה העגל.

וכי הם המה אשר נאספו ובאו נכונים לקריאתו הנוראה של משה רבינו: "הרגו איש את אחיו" [שמות לב].

מה לך אפוא מבחנים וניסיונות גדולים מאלו? עמדו הלויים במבחן, בשל כך הביא עליהם הקב"ה גדולה - קח את הלויים.

אלא שהדבר מעורר כמיהה לדעת איך הצליח השבט המופלא הזה לעמוד בבחינה הזאת?

שערו בנפשכם כל כלל ישראל מכריז אלה אלוהיך ישראל [שם], אהרן הכהן בכבודו ובעצמו מתכנן, על פיו יצא העגל המקפץ הזה, חור שעמד בדרכם נהרג על ידי אחים מישראל ואיש לא בא על כך לדין, ואילו הלויים ממשיכים המה בדרכם ובאמונתם הצרופה, נשארים בתוך בית המדרש שלהם באין מפגיע. שום דבר לא שינה, לא עמעם אף לא במשהו את עמדתם.

הכיצד? איך עמדו בכל זה?

ובמצרים גלות מרה ילדים נזרקים למים ומשוקעים בקירות של טיט הכל משועבדים בגופם וברוחם. אידיאולוגיות מצריות אוכלות בכל פה, הכל משתחווים להבל, ואילו הלוויים נשארים עומדים זקופים באין פוגע ובאין מפגיע.

הייתכן? כיצד ומהו הסוד של עמידתם החלמישית נוראת ההוד??

אין זאת אלא סוד ההכרה וכוחותיה הנשגבים.

רגילים לחשוב כי ההכרה הינה מצב נתון בתוך תיבת מחשבתו של האדם. פעמים שהיא גוררת אחריה גם התנהגות, פעמים שהינה נשארת בודדה בתוך משכנה.

לא, אין הדברים בכך.

להכרה כוחות עצומים, להכרה סגולות נפלאות, להכרה ניתנו כל האמצעים כדי לצעוד בדרכה. ההכרה כובשת דרך, להכרה גם אמצעים לביצועה, להכרה גם הסגולה הנפלאה ליצור כלים להגשמתה.

ולא זו בלבד, אלא שהכרה שאינה באה לידי הגשמה משמע לאו הכרה היא. אולי ידיעה אולי הבנה אך לא הכרה.

הכרה היא הזדהות. הכרה היא ההרגשה, התחושה כי אחרת אין, כי זהו עצם החיים, כל תזוזה מן ההכרה ירידה היא מפסי החיים עצמם. זהו טיבה זהו טבעה ואלו הן סגולותיה.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן